לידתה של אווירה

לידתה של אווירה

שי: מתישהו אי שם באמצע שנות השבעים, לרוע מזלו של המלחין והתיאורטיקן בריאן אינו, הוא נאלץ לשהות מספר שעות ארוכות בשדה תעופה בגרמניה עקב עיכוב בטיסות. אי הנוחות שחש בצפיפות ובאווירה הלא רגועה שאפפה את הטרמינל הביאה לראשו רעיון- ליצור מוסיקה לשדות-תעופה.

http://24.media.tumblr.com/tumblr_m0zobrQdMx1qzgo4oo1_1280.jpg

ב-1978 הוציא אינו לאוויר את אלבומו שנקרא MUSIC FOR AIRPORTS, והוא הראשון בסדרה של ארבעה אלבומים שנקראת AMBIENT. אם תהיתם היכן בוסס המונח הזה בהקשרו למוסיקה, אז זו הנקודה. "מוסיקה לשדות-תעופה" או "אמביינט 1" מתאפיין בגישה מינימליסטית ופשוטה. ישנם 4 קטעים שמכיל האלבום, המורכבים בעיקר מחזרות של צלילים מועטים. אין יותר מדי התפתחות ואין כוונה להגיע לאן-שהוא. הרעיון הוא ליצור צליל נוכח, שקיים באוויר ובמודע או שלא במודע משרה על המאזין תחושה של הרגעות וצלילה רכה על ענני צמר גפן ורודים או משהו כזה. את האלבום בשלמותו תוכלו לשמוע כאן:

אינו משתמש בקצת פסנתר וקצת סינתיסייזר וקולות אנושיים והרבה סלילי טייפ כדי לייצר את החזון שלו. אך החזון הזה נמצא על קו מאד מעניין שנע בין מוסיקה אומנותית למוסיקה פונקציונאלית, מוסיקה שאמורה למלא תפקיד בחיי היומיום. בהקשר של "אמביינט 1", דוגמא טובה שעולה לי בראש הוא "ג'אז המעליות". לרוב מונח זה מיוחס כתיאור גנאי למוסיקת ג'אז נטולת הבעה ומשעממת שמתמקמת ברקע בצורתה הטבעית. לא תמצא כאב או שמחות במוסיקה כזו. לא זעם או בכלל אמירה ספציפית. היא בעיקר תעזור לך לעבור בנעימות יתר את השניות המעטות עד לקומה אליה אתה מעוניין להגיע.

אך האם מוסיקה שכזו חייבת להיות כזו ניטרלית וחסרת רגש או אמירה. בתחילת המאה הקודמת, המלחין הצרפתי אריק סאטי הלחין מנגינות תחת הכותרת "מוסיקת רהיטים". לרוב מדובר בלחנים קצרים שמבוצעים בפסנתר ומטרתם להיות נוכחים בחדר כמו כורסא שנמצאת בפינה. יש מי שישב עליה, יש מי שיביט עליה ויש מי שבכלל לא יבחין בקיומה. מטרתו של סאטי הייתה שהמוסיקה שלו תתנגן בבתי קפה ותשרה או תנחה את האווירה במקום. לאו דווקא במטרה שיאזינו לה. אך אם זאת עדיין ניתן למצוא בלחניו הבעת רגש עם כוונת ביצוע מאד ספציפית שמושכת ליצירת אווירה מאד מסוימת.

מאז מוסיקת שדות התעופה של אינו, צמח והתפתח רעיון האמביינט וקיבל שמות שונים ונרדפים ווריאציות לאופיו. הצ'יל-אאוט הוא העיקרי שבהם ובשביל מוסיקה שאמורה להתנגן ברקע, הושקעו בו המון מחשבה ויצירתיות. הקצב לרוב הוא איטי, והגרוב הנינוח מתעטף בצלילים סטטיים שאמורים לטשטש אותו. לרוב יהיה שילוב של כלים אלקטרוניים לצד אקוסטיים עם נגיעות של מוסיקת עולם.

אז הפונקציונליות של המוסיקה לא תמיד אמורה לבוא על חשבון היצירתיות והאמירה האמנותית. ובמקרה של בריאן אינו מדובר בסדרת יצירות שחוקרות רעיון מסוים בעולם המוסיקה. אך אין ספק שיצירתו המפורסמת ביותר הייתה לא יותר מסתם נעימת פתיחה:

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0