חופש הוא בעיקר כביש פתוח

תומר: במירוץ הזה של החיים, במרדף אחר הכסף והמעמד, הלימודים והדירה, במאבק הבלתי נגמר הזה של ארץ ישראל מחזור 2014, לעיתים נדמה שאין רגע פנוי, שאסור להוריד את הרגל מהגז, שלא, חס וחלילה, נשאר מאחור. החיים כמרתון של השרדות – ריצות מעבודה אחת לשניה, חשבונות שלא נגמרים, מילאן על הפנים, צבא שלא משחרר, יובש, ועכשיו גם אוכלים מצות שבוע.

חייב חופש. חייב נסיעה. עוד מעט העונה מתחילה, עד אז אקח אתכם לטיול דרך זכרונות של רגעים אמיתיים שמשלבים פסקול של חופש טהור, חופש שאפשר למצוא רק על הכביש הפתוח עם האנשים הנכונים, מצב תודעה מתואם, ומוזיקה – המון מוזיקה.

10268313_10151952329477282_915537778_n

חופש גדול. תיכון. אני, רן ואושרי עובדים חודש ויורדים שבוע לאילת. שלושה ילדים קטנים בעיר מלאת חטאים. כל אחד עם הדיסקמן שלו, כולנו מסונכרנים בטעם המוזיקלי. ההיפ-הופ בשליטה ואנחנו נתיניו הנאמנים. ארבע שעות נסיעה שאנחנו מעבירים עם אמינם שר בלדת סמים שתשפיע עלי לטווח הארוך, Nas שר על ניו-יורק וטופאק יורה מילים על אלוהים כשופטו היחיד. המוזיקה באוזניות שלנו צורחת בקולי-קולות ואנחנו מתלהבים מכל קללה. מגיעים, מלון, בריכה וישר לטרבין. מתחפשים לראפרים וחיים בסרט, אבל איזה סרט… שלושה ילדים שחווים בפעם הראשונה את המשמעות של חופש אמיתי – ים, בחורות יפות, מקום חדש ומוזיקה. זו הפעם הראשונה מיני רבות שבהן אני אחווה את החופש והשחרור האמיתי של החיים.

עכשיו אני כבר קצת יותר גדול, יש לי 12 שנות לימוד ואפילו את הצבא צלחתי בכבוד ובלי לפרוש באמצע. קדימה לאמסטרדם! קינג קרימזון, פינק פלויד בהכרות מחודשת, והמון האלבום הלבן בשלב שאני כבר מבין שאני מאוהב בארבעה גברים (טוב, שלושה. עם רינגו זה אפלטוני) – עיצבו את החופש הזה וטיפחו את המשך חיי. כפי שאתם יודעים, יש באמסטרדם קופי-שופס אז הכל קצת מעורפל לי, שזה עוד קטע – לא מטיף לעשות את זה אבל לגמרי ממליץ: תעשנו עם המוזיקה שלכם, טמון שם סוג אחר, שונה ומיוחד של חופש יוצא דופן.

אפריל זה החודש הכי כייפי! יש לכולם בחבורה ימי הולדת וזו סיבה מצוינת לקחת את האוטו והפקלאות, הקייס של הדיסקים, בקבוק מים קרים, כובע ומצב רוח. כל שנה חוף אחר בארץ, כל נסיעה יוצרת פסקול מגוון שמרכיב טעם מוזיקלי עשיר וססגוני עם האנשים הכי טובים שאני מכיר.
רן עם History המושלם של מייקל ג'קסון אללה ירחמו, יאיר מעיף אותי עם הביסטי בויז, מיקי בשלל ראפרים שעד היום הם חלק בלתי נפרד מהרפרטואר שלי, טולי ומארלי, ושנשון ושולה הן הפטריוטיות שאחראיות על הצד המזרחי והאשכנזי של ארץ ישראל הישנה, החדשה והתמיד טובה.

ויש את ה-טיול. מסוג הטיולים האלה שמתחילים בדרך ספונטנית ואין לך שמץ של מושג איך הם יראו ברגע שתיכנס לאוטו. אני, רן, מיקי ואיתמר בדרך לצפון. גם כאן, כמו בכל כניסה לאוטו לקראת נסיעה ארוכה, כל אחד מביא איתו את המוזיקה שלו שגורמת לנוף להיות יותר ממגנט. דיוויד בואי היישר מה-BBC פותח את הנסיעה. זה אלבום כפול אז אנחנו לא סגורים אם לעבור לדיסק השני או לא. אבל לבואי אי אפשר להגיד לא, ובזכות כמה התברברויות בדרך ואוטו ששבק חיים במקומות הכי יפים בארץ אנחנו מאזינים לכל האלבום ונהנים מכל שניה.

בסוף הגענו לצפון. איפה בצפון? עדיין לא ידוע אבל יפה פה מאוד. בסוף מתאפסים על המפה ובדיוק כשדילן שרמספר על ג'ואי מלך הרחוב, ילד של חימר, בצורה שאין אחד שיכול לה, בדיוק אז הגענו למעיין הראשון. כמו כל טיול טוב, גם הטיול הזה לא קופח, והבאנו עימנו את מיטב התרופות הטבעיות לשיפור המצב רוח והתאבון. נוף משגע, מים קרירים, רן בבגד ים חוטיני, במבה נוגט ופייסל מכובד משאירים אותנו באותו מעיין מופלא עד שאחרים מוצאים אותו, והגיע זמננו להתקפל לעבר ההרפתקאה הבאה. שוב האוטו נתקע, והפעם על כביש שלא נגמר, בזמן שקיעה, צמוד לשדה דובדנים. The The ברקע בדיוק כשמוציאים את הפקל קפה ופורשים אותו על הכביש עד שהאוטו יחליט שהוא כשיר. רן מנסה לנחש איפה אנחנו לפי הכוכבים, איתמר על הקפה, מיקי אחראי על המצב רוח ואני… נהנה מהרגע ומתפלל שלא ייגמר לעולם.

אבל כמו לכל דבר גם לטיול הזה היה סוף, אבל לא לפני שרני, השוטר הכי טוב, ומחפש הסמים מספר אחד בצפון ערך עלינו חיפוש באמצע רחוב מרכזי בטבריה, מול אנשים, כשהג'ירפות ברקע, ולא מצא כלום למרות ש… נקמה מתוקה? סוג של Fuck the System? לא יודע. אבל החופשה המשיכה באין מפריע והג'ירפות הפכה להיות להקה שבשניה שאני שומע אותה אני חוזר לאותו רגע של חירות שלא יסולא בפז.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0