מורדי על שני אלבומים ראשונים, לטוב ולרע

מורדי: כשאני חושב על רגעים שראוי לציין בכל הנוגע להתפתחות התקליטייה והטעם האישי שלי במוזיקה, יש שתי נקודות כאלה שמיד קופצות לי לראש. בראשונה קניתי אלבום בלי ציפיות גדולות וקיבלתי הפתעה נעימה, ובשנייה, כגודל הציפייה כך היתה גם האכזבה. למרות שאין קשר בין שני האלבומים שאני עומד לדבר עליהם, בשבילי הם ממוקמים על אותו רצף מוזיקלי שהתחיל לפני שנים, ושאני מקווה שלא יסתיים לעולם.

את Marshall mathers LP של אמינם קניתי בימים שלא דמיינתי שאי-פעם יהיה לי אוסף של מוזיקה. בתקופה שהוא יצא אי-אפשר היה לחמוק מהראפר הלבן שנכנס לעסק הכי שחור שיש וטרף את הקלפים. Stan ו-The real slim shady נטחנו דק-דק בכל מקום אפשרי, החל בMTV- דרך גלגל"צ ועד תחנות רדיו מקומיות. אני זוכר שאהבתי את מה ששמעתי ומשום מה החלטתי לקנות את הדיסק. עם הזמן גיליתי שיש בו הרבה שירים טובים וניגנתי אותו עד שהוא החזיר את נשמתו לבורא כשהוא חבול ושרוט. השעות הרבות שהעברתי בהאזנה לקללות מחולקות לרצועות שונות הביאו אותי למסקנה שהיתה הבסיס לכל מה שבא אחר כך: שווה לקנות אלבומים שלמים כי ככה אפשר לגלות עוד הרבה שירים שלא מגיעים לרדיו.

כמה שנים לאחר מכן התחלתי לגלוש בפורומים של מוזיקה ונתקלתי בכל מיני שמות שנשמעו לי מסקרנים מאוד. ביניהם היו גם Genesis. לא ידעתי עליהם כלום והחלטתי לתקן את המצב ולקנות משהו שיספק לי את ההיכרות הנחוצה. כשהגעתי למדף של ג'נסיס בחנות ועברתי על הדיסקים מצאתי את ה-Self Title וחשבתי לעצמי שהוא בטח האלבום הראשון שלהם ושכדאי להתחיל ממנו. טעיתי. מדובר באלבום אייטיז טיפוסי שבהאזנות הראשונות הצליח לעורר אצלי שאלה אחת: ממה כולם מתלהבים פה? באיחור ניכר הבנתי שלא מדובר באלבום הבכורה, שלא מדובר על אלבום מוצלח במיוחד, ושחלק ממעריצי הלהקה מתכחשים לתקופת פיל קולינס באופן כללי. למרות הכל השיר Mama שפותח את האלבום הוא שיר ענק שרק בשבילו היה שווה להשקיע את הכסף.

שתי החוויות האלה, של אמינם וג'נסיס, בנו לי תפיסת עולם שלמה לגבי מוזיקה: תקנה אלבומים על סמך אינסטינקט, אל תקנה אלבומים על סמך אינסטינקט, תבקש המלצות לפני הבחירה, תהמר – לפעמים זה טוב, פיל קולינס גמד רשע, תנסה, תטעה, העיקר שתמיד תמשיך להרחיב את האופקים המוזיקלים.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0