מורדי על קאמבק ישראלי אחד יוצא דופן

מורדי: כשחושבים על אלבום קאמבק, לרוב מצטיירת תמונה של אמן שחדל מפעילות למשך תקופה מסוימת ולפתע חוזר ליצור. על מישהו שחזר מאזור הדמדומים המבהיל שנמצא בין החיים ובין המוות אנחנו כמעט ולא חושבים, אבל גם זה קורה לפעמים, כמו שאורן ברזילי יכול להעיד.

ברזילי היה סמל לנעורים נצחיים שלא דופקים חשבון כשיחד עם שי להב הקים את מופע הארנבות של דוקטור קספר. הלהקה עשתה חיל בשנותיה הראשונות אי-שם בשנות ה-90, ועד לפירוקה באמצע אותו עשור הספיקה להשאיר אחריה הרבה המנונים של קלות-דעת. 'בואי דינה', 'אחלום לנצח', 'השיר שלי' ועוד רבים וטובים ליוו את תהליך ההתבגרות של צעירי מדינת ישראל והקנו להרכב מקום של כבוד בין להקות רוק כמו איפה הילד וזקני צפת. אחרי הפירוק ברזילי ניסה את מזלו פה ושם ואף הספיק להקים להקה כושלת בארצות-הברית, אבל אפשר לומר שבגדול הוא נעלם ממפת המוזיקה העברית. גם האיחוד הזמני של הקספרים לא החזיר אותו לתודעה, והבהיר למי שעוד היה לו ספק בכך שתזמון הוא אחד הדברים החשובים בחיים. מה לעשות ששנות ה-90 ושנות ה-2000 שונות מעט ומה שהיה נכון אז, לא ממש מתאים היום.

נקודת המפנה הגיעה בדרך הכי לא צפויה שאפשר להעלות על הדעת. אורן אובחן כלוקה בתסמונת גיאן-בארה. מחלה דלקתית שפוגעת בשרירים וגוררת שיתוק שמתחיל בקצות הגפיים ומתפשט לשאר חלקי הגוף. כ-5% מהלוקים במחלה מתים ממנה, ומי ששורד נידון לתקופה לא פשוטה. במשך מספר חודשים ברזילי נותר משותק בכל הגוף, חוץ ממערכת הנשימה שפעלה בצורה תקינה. אסיר בתוך הגוף של עצמך – כך אפשר להגדיר את המצב הנוראי אליו נקלע. בלי יכולת לדבר או לבצע פעולות בסיסיות ביותר כל מה שנותר לו זה להרהר. הרהורים על חייו, על העולם הסובב אותו, על הכאב שבפרידה בין אמא ובנה ועל החבר החדש משכך הכאבים.

Sorrow demons Joy blizzards שיצא בשנת 2010 מגולל את סיפור המחלה ותהליך ההחלמה, כשלמעשה המוזיקה היא רק חלק מהעניין. האלבום המושקע מכיל בתוכו ספרון עם יצירות אומנות והגיגים תוצרת ברזילי. עכשיו, כשהאלבום הבא עומד לצאת ממש בקרוב, ו-Sorrow demons… קצר שבחים ממבקרים וזכה לתגובה נלהבת של הקהל אפשר לומר שהקאמבק הושלם, ושהוא חי ובועט.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0