Homeשבוע סופרגרופס בקולומבוס

יובל על הסופרגרופ של הגראנג'

יובל: שנות ה-90 בארצות הברית היו תקופת פריחה, אמנים והרכבים רבים שהיו בשולי התעשייה קיבלו הזדמנות לפרוץ קדימה, הנויז-רוק הפך למשהו מעניין ומרענן והאלטרנטיב התחיל לגלוש אל עבר הקונצנזוס.
דור הגראנג' הניב לנו המון הרכבים מעולים שהפכו לאגדות ויצרו ז'אנר משובח וחדש, משהו שכל נער התעניין בו, גם אם בזמן אמת וגם אם בדיעבד כמוני, מתבגר שמוצא בדיסטורשנים ובאפלה הסיאטלית סוג של מוצא, בית שני שמחכה לו.
אבל מלבד פריחה והצלחה ידע הז'אנר גם המון טראגדיות שגדעו קריירות וכישרון רב, אמנים גדולים שלא יכלו לשאת את ההצלחה עזבו אותנו כשחלקם אפילו עשו זאת ללא הספק גדול כל כך.
הסופרגרופ "temple of the dog" נוצרה מתוך טראגדיית האובדן ויצרה ממנו משהו מדהים שעד היום נחשב ליהלום של התקופה.

temple_of_the_dog

סוף שנות ה-80, שמו של ההרכב הסיאטלי "mother love bone" מתחיל להתגלגל על כל לשון של חובב רוק מתבגר, ההופעות שלהם הופכות להיות הדבר החם ביותר באזור והסולן אנדרו ווד מסתמן כדבר הבא ברוק האמריקאי.
העבודה הקשה משתלמת וההרכב חותם על חוזה הקלטות גדול ומתחיל לעבוד על אלבום הבכורה, ווד הסולן כנראה מתקשה לעכל את המצב החדש וכמו רבים לפניו ואחריו בורח לעולם הסמים ומתקשה להשתחרר. כאשר האלבום עומד לצאת מתבשרים החברים כי ווד מת ממנת יתר של הרואין ואפילו לא יזכה לראות את המוצר המוגמר יוצא וכובש את המצעדים כמו שחשבו כולם.
הסצנה הסיאטלית המומה וכואבת וחבריו להרכב שבורים.

את השיברון והאובדן חווה גם כריס קורנל, מנהיג סאונדגרדן ושותפו לדירה של ווד שמרגיש כאב גדול על חברו וכיאה לכותב שירים גדול מוציא את כאבו על הדף ולאחר מכן על מיתרי הגיטרה.
קורנל לוקח את השירים אל חברי ההרכב של ווד ומציע להם להצטרף אליו להקלטת מספר שירים לזכרו. החברים, שכבר היו בחיפושים ותהליכים של הקמת הרכב חדש עצרו הכל ונכנסו עם קורנל להקלטות.
הם הרגישו שנוצר כאן משהו מיוחד שיכול להנציח את ווד בצורה הטובה ביותר והחליטו שבמקום שירים בודדים יקליטו אלבום שלם.
באותה התקופה הגיע אדי וודר לאזור כדי לבחון עם חברי "mother love bone" הנותרים את האופציה להקמת הרכב חדש, הוא הבין שהם באמצע הקלטת פרויקט שנוצר בלי שאף אחד תכנן ופתאום מצא את עצמו מקליט עם קורנל דואט ומבצע חלק מקולות הרקע באלבום.
כאשר הפרויקט מתחיל לגדול למקומות של הרכב רציני מצרף קורנל לשורותיו את מתופף סאונדגרדן כדי להשלים את התמונה וההרכב הופך לקומונת חברים גדולה ומאסיבית.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=lX_3GmmlcL4]

ההרכב, ששמו לקוח משורה של שיר שכתב ווד הוציא את האלבום היחיד שלו ב-1991, האלבום לא הצליח כל כך והפך למשהו פרטי כדי להוציא את כאבם של החברים החוצה, לאחר סיום ההקלטות קורנל והמתופף חזרו להרכבם הראשון ואילו שאר חברי ההרכב פרצו יחד כהרכב סיאטלי חדש בשם "pearl jam".
ההיסטריה סביב הלהקה החדשה של יוצאי "mother love bone" עם אדי וודר כסולן והפריצה הגדולה של סאונדגרדן הייתה גדולה, היא הפכה אותם לחלק מרביעיית מפלצות הגראנג' של התקופה לצד אליס אין צ'יינס ונירוונה, מה שגרם לכולם לפשפש בעברם ולמצוא את האלבום ההוא, שעקב ההיסטריה הודפס ושוחרר מחדש והפך ללהיט ולחומר שכל אחד מחכה לשמוע בהופעות של כל אחד מההרכבים שצמחו ממנו.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=_QCEW0HbxZ0]

האלבום הזה גמר אותי, גיליתי את כריס קורנל בשיא הכאב שלו ומאז אני איתו.
בתור חובב גראנג' מושבע אני באמת חושב שהסופרגרופ הזו היא פנינה נדירה. רגע בזמן וסיטואציה קשה חיברו את החברים האלה, שהיו די אנונימיים עד אז, יחד כדי ליצור משהו מיוחד, אישי ומרגש.
קורנל הצעיר נשמע כאן בשיא שלו, הטקסטים הם גוון רגיש ואישי לסצנה הרועשת והסיפור הכואב שמלווה את כל התהליך מורגש כאן בכל תו.
שנים אחרי זה, כשהגיע קורנל להופעת אנפלאגד בהיכל נוקיה והתחיל לשיר את "hunger strike" הבנתי שמהאלבום הזה אני כבר לא יכול להשתחרר.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=wcaQeHZyHPM]

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0