הוא הוציא רק אלבום אחד בשנת 1965(שיצא החודש במהדורה מחודשת) אבל קנה לעצמו שם בתולדות הפולק והמוזיקה ובטח יזכר כאחד מכותבי השירים הכי טובים שאי פעם החזיקו גיטרה. האלבום היפהפה הזה הוא בדיוק מה שאתם צריכים הלילה…
והנה כותב שירים ענק אחר עושה קאבר לג'קסון סי פראנק בהופעה מתוך האנתולוגיה שיצאה לו ממש לא מזמן. שימו לב איך זה יוצא לו בלי להתכוון, הוא עוצר במבוכה ואז הקהל משכנע אותו לשיר את השיר במלואו…
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=K1lNd3kOurU]
זה נכון שהוא בנאי, אבל אלבום הבכורה שלו משנת 1997 היה הפתעה גדולה לכולם. מלא ברגש טהור וחסר עכבות הוא מיצב את אביתר בנאי כאחד הכותבים הטובים ביותר לא רק בדורו, אלא במוזיקה הישראלית בכלל. כנראה שהפעם הבאה בה נתקל באלבום בכורה כל כך קרוב לשלמות, גם הוא יתפוס אותנו לא מוכנים…
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=Wo_cHvZJaew&list=PL38863EBBE8B3F53F]
אנחנו חיים בעידן של שפע. בשבוע ממוצע אני מאזין לעשרות אלבומים חדשים ולא רק שקשה להגיע אל כל הדברים הטובים, קשה להשאר נאמן גם לאלבום שאהבת כשכל החברים שלו עומדים לידו, עושים לך עיניים ודורשים תשומת לב.
אחרי שכל זה נאמר, יש אלבומים מסויימים שאסור לתת להם להשטף בזרם ולצאת מחייך. כזה הוא האלבום האחרון מ-2012 של שרון ואן איטן הנהדרת בהפקתו של ארון דסנר מה"נשיונל".
זהו אלבום אישי, אינטימי של אישה שברירית ופגיעה מצד אחד אבל מלאה בכח ועוצמה מצד שני. פסקול של מסע בנבכי הנפש של היוצרת הכל כך מסקרנת הזו.
אל תתנו לו לעבור לידכם.
אחרי שכל זה נאמר, יש אלבומים מסויימים שאסור לתת להם להשטף בזרם ולצאת מחייך. כזה הוא האלבום האחרון מ-2012 של שרון ואן איטן הנהדרת בהפקתו של ארון דסנר מה"נשיונל".
זהו אלבום אישי, אינטימי של אישה שברירית ופגיעה מצד אחד אבל מלאה בכח ועוצמה מצד שני. פסקול של מסע בנבכי הנפש של היוצרת הכל כך מסקרנת הזו.
אל תתנו לו לעבור לידכם.
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=exJ3AG0JIeo&list=ALGLx1orRGw4X10DtwBCBW8ZrkKysabmHe]
אחת ההפתעות הכי גדולות של השנה החולפת מבחינתי הוא אלבום הבכורה של אנדי מרשל או בשם הבמה שלו- King Krule.
מי שבצדק זכה לתיאור- הקול הכי לא קשור לגוף במוזיקה, הוציא אלבום יצירתי, מגוון ובוגר והוא רק בן 19.
היוצר הצעיר הזה שגדל כחלק ממעמד הפועלים האנגלי קשה היום, משלב ברגישות ובהמון אינטילגנציה ביטים מעולם ההיפ הופ, פאנק אנגלי אולד סקול, ג'אז וטריפ הופ בריסטולי. אבל מעבר לניים דרופינג המתבקש, הבחור כותב שירים ומגיש מוכשר הרבה מעבר לגילו הצעיר. הנה כמה דוגמאות…
מי שבצדק זכה לתיאור- הקול הכי לא קשור לגוף במוזיקה, הוציא אלבום יצירתי, מגוון ובוגר והוא רק בן 19.
היוצר הצעיר הזה שגדל כחלק ממעמד הפועלים האנגלי קשה היום, משלב ברגישות ובהמון אינטילגנציה ביטים מעולם ההיפ הופ, פאנק אנגלי אולד סקול, ג'אז וטריפ הופ בריסטולי. אבל מעבר לניים דרופינג המתבקש, הבחור כותב שירים ומגיש מוכשר הרבה מעבר לגילו הצעיר. הנה כמה דוגמאות…
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=hRzlbh4or3c&list=PLD639DF76E8898D84]
לא תמיד קל, אפילו לכותבי שירים טובים ומנוסים, לצאת מהאיזור הנח שלהם, בחיק הלהקה ולכתוב פתאום לעצמם. אבל יש שעשו את זה טוב ובטבעיות כמו ג'ון לנון, ואן מוריסון ומוריסי למשל.
ויש כאלה שיודעים לזגזג בין פרוייקטים שונים בגדלים משתנים ושוב לחזור לעמוד לבד בקדמת הבמה. עושים את זה טוב דיימון אלברן, ג'ק ווייט ואחרים וגם אחד אלכס טרנר.אחרי מספר אלבומים מעולים עם ה"ארקטיק מאנקיז" שלו ועוד אלבום נהדר כחלק מהצמד "The Last Shadow Puppets", הוא מוציא ב-2011 אי.פי קטן, 19 דקות סה"כ, פסקול לסרט אינדי שנקרא "Submarine". וכיאה לשם, יש הרגשה שטרנר לוקח אותנו לצלילה חופשית אל תוך ההשראה שלו, אל המקומות הכי עמוקים בתוכו. בלי הגיטרות המהדהדות ברקע ועם ליווי מינימלי הוא יוצר אלבום שגדול בהרבה מסך דקותיו. על הדרך הוא מזכיר לנו כמה טוב יכול להיות שיר קטן, צנוע ולא מתלהם.
מומלץ לצרוך את הדבר הזה כמו שיר אחד קצת ארוך…
ויש כאלה שיודעים לזגזג בין פרוייקטים שונים בגדלים משתנים ושוב לחזור לעמוד לבד בקדמת הבמה. עושים את זה טוב דיימון אלברן, ג'ק ווייט ואחרים וגם אחד אלכס טרנר.אחרי מספר אלבומים מעולים עם ה"ארקטיק מאנקיז" שלו ועוד אלבום נהדר כחלק מהצמד "The Last Shadow Puppets", הוא מוציא ב-2011 אי.פי קטן, 19 דקות סה"כ, פסקול לסרט אינדי שנקרא "Submarine". וכיאה לשם, יש הרגשה שטרנר לוקח אותנו לצלילה חופשית אל תוך ההשראה שלו, אל המקומות הכי עמוקים בתוכו. בלי הגיטרות המהדהדות ברקע ועם ליווי מינימלי הוא יוצר אלבום שגדול בהרבה מסך דקותיו. על הדרך הוא מזכיר לנו כמה טוב יכול להיות שיר קטן, צנוע ולא מתלהם.
מומלץ לצרוך את הדבר הזה כמו שיר אחד קצת ארוך…
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=d0yA0Q1l2jo]
ביל קאלאהן בילה שנים ארוכות כמנהיג ההרכב "Smog". הרכב שהיה מהחלוצים של הלואו-פיי והאינדי האמריקאי.
כשהוא המשיך לקריירת הסולו שלו, הוא התחיל לשלב במוזיקה שלו גם אלמנטים של גוספל, סול ואפילו פופ.
אבל מה שהיה ונשאר הדבר הכי חזק בשירים שלו הם הטקסטים ולא בכדי הוא נחשב לאחד הכותבים האמריקאים החשובים היום.האלבום האחרון שלו מהשנה שעברה נבחר אצלנו בקולומבוס לאחד מאלבומי השנה של 2013, אבל זה שהחזיר אותי אליו אחרי כמה שנים של מרחק היה האלבום "אפוקליפסה" מ-2011.
לקאלאהן יש כישרון ייחודי להעביר נקודה במילים ספורות, לספר סיפור שלם במינימום תיאורים. כמו בשיר "אמריקה!" מתוך אותו אלבום. טקסט נוקב וביקורתי על אמריקה שלו, על האייקונים שהיא מטפחת ועל הערכים המזוייפים שלה.
הקליפ שנוצר עבור השיר נבחר לאחד הקליפים הטובים של אותה שנה במגזין פיצ'פורק והוא אחד המקרים הבודדים בהם הקליפ באמת מדבר בשפה של השיר ומחזק אותו…
כשהוא המשיך לקריירת הסולו שלו, הוא התחיל לשלב במוזיקה שלו גם אלמנטים של גוספל, סול ואפילו פופ.
אבל מה שהיה ונשאר הדבר הכי חזק בשירים שלו הם הטקסטים ולא בכדי הוא נחשב לאחד הכותבים האמריקאים החשובים היום.האלבום האחרון שלו מהשנה שעברה נבחר אצלנו בקולומבוס לאחד מאלבומי השנה של 2013, אבל זה שהחזיר אותי אליו אחרי כמה שנים של מרחק היה האלבום "אפוקליפסה" מ-2011.
לקאלאהן יש כישרון ייחודי להעביר נקודה במילים ספורות, לספר סיפור שלם במינימום תיאורים. כמו בשיר "אמריקה!" מתוך אותו אלבום. טקסט נוקב וביקורתי על אמריקה שלו, על האייקונים שהיא מטפחת ועל הערכים המזוייפים שלה.
הקליפ שנוצר עבור השיר נבחר לאחד הקליפים הטובים של אותה שנה במגזין פיצ'פורק והוא אחד המקרים הבודדים בהם הקליפ באמת מדבר בשפה של השיר ומחזק אותו…
[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ItGY5GB1YAQ]
שבת שלום מקולומבוס…
COMMENTS