האבא של הבאס והגרוב: שי דיאמנט על פועלו של ג'יימס ג'מרסון

כשננסה להבין ולחקור את הדי.אן.אי של הגרוב ולראות מה באמת מכולל אותו , נגיע למסקנה שהגרוב איננו גרוב ללא הבס. הבס הוא האלמנט הצעיר ביותר במוסיקה המערבית , קיבל את תפקידיו הראשונים רק לפני לא יותר ממאתיים שנה. לא תמיד מרגישים בנוכחותו, בעיקר מרגישים בחסרונו. אבל בסופו של דבר הוא משמש בתור הדבק שמחבר בין הקצב והמנגינה. הוא מייצר את התנועה והוא עמוד השדרה של הגרוב.
זהו כלי חסר תהילה שרוב הזמן נמצא אי שם בחלקה האחורי של הבמה, מוצנע לצד המצילות המבריקות של מערכת התופים. באמת, כמה כבר בסיסטים אתם מכירים?! יותר מחמישה? לא כולל פלי מהרד הוט?! ועם זאת אני בטוח שישנם אין ספור "קווי בס" שתוכלו לזמזם בלי בעיה החל מהמנגינה של האחים בלוז דרך נעימת הפתיחה של "משימה בלתי אפשרית" ,SO WHAT של מיילס דייויס ועד SMOOTH CRIMINAL של מייקל ג'קסון. מבין כל הבסיסטים הלא מוכרים הייתי רוצה לדבר על אבי הבס של המוסיקה הפופולרית, האחד שדרך הכלי הזה שינה את המוסיקה והפך אותה להיות מה שלצליליו אנחנו מניעים את הראש כיום. גבירותיי ורבותיי, ג'יימס ג'מרסון.

ג'מרסון היה הבסיסט של להקת ה-Funk Brothers שהייתה להקת הבית והבסיס לכל סצנת המוטאון של דטרויט, שנות ה-60. למעשה הלהקה הזאת יצרה והייתה אחראית על הסאונד הכל כך ייחודי של המוטאון, אותו סגנון ושפה שהיוו את הבסיס לפאנק שהתפתח בשנות השבעים. כמו הרבה מוסיקאים, ג'מרסון הגיע מהג'אז והבלוז והחל את דרכו על קונטרבאס, אך בתחילת שנות השישים כאשר הופיעה הבס החשמלית הוא מיד נאחז באחת ועיצב סאונד ייחודי לו וסגנון נגינה מכריע במה שיקרא ה"סאונד של מוטאון". קווי הבס של ג'מרסון היו נועזים ויצירתיים כמו שאף בסיסט לא יצר לפניו. הוא פיתח שיטת נגינה שאף אחד לא הצליח לחקות אחריו שכללה, טכניקת פריטה עם אצבע אחת, משהו שלא היה נהוג, ובעוד פריטה שכזו נחשבת למגבילה, אצל ג'מרסון היא הייתה השורש לביצוע הרעיונות המבריקים שלו. הצליל שלו מתאפיין בחמימות ומעין עמימות שנבעה מהתיישנות המיתרים של הבס שלו. הוא לא נהג להחליף מיתרים, אלא אם הם נקרעו, מתוך אמונה שהלכלוך שמצטבר עליהם הוא חלק מהסאונד של הפאנק."THE JUNK KEEP THE FUNK" נהג לומר.
הוא ניגן במאות שירים והקלטות ובלמעלה מ-95 אחוז מהשירים שיצאו מהלייבל של מוטאון והיה חלק בלתי נפרד מלא פחות מ-30 שירים שהגיעו למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי, מה שהופך אותו למוסיקאי שהופיע יותר מכל אחד אחר בראש מצעד הפזמונים. כן, כן, יותר מהביטלס. להלן חלק קטן מהמורשת הג'מרסונית ששינתה את פני הגרוב:

הוא היה הנגן הכי מבוקש בסביבה וידעת שאם אתה רוצה להשיג את הסאונד של מוטאון ולקבל את הגרוב הנכון, יש רק מישהו אחד שיעשה את כל ההבדל וזה ג'מרסון. מארווין גיי, אחד הכוכבים הגדולים של מוטאון היה באמצע הקלטות והוא הרגיש שהשיר שעליו הוא עובד לא יצא כמו שהוא מצפה ללא ג'מרסון. אז הוא הסתובב כל היום ברחבי העיר בחיפוש אחריו עד אשר הוא מצא אותו בפאב שכונתי יושב ושותה בירה לשוכרה. ג'מרסון השתוי נענה בחיוב לבקשתו של גיי לגשת עימו בו ברגע אל אולפן ההקלטות ולנגן בשבילו על הבס. גיי תמך בג'מרסון תחת זרועו ועזר לו להניע את גופו המסוחרר עד לחדר ההקלטות. אך בגלל רמת האלכוהול הגבוהה בדמו ג'מרסון לא  היה מסוגל לעמוד על הרגליים בזמן ההקלטה. אז הוא ביצע זאת בשכיבה על הרצפה כאשר גיטרת הבס מונחת על ביטנו. ועם זאת, כנראה שלא היה יכול להיות מישהו אחר שהיה עושה זאת טוב ממנו. ככה זה נשמע:

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0