תומר על גרוב שחור וטעים במיוחד…

תומר: המילה "גרוב" מעלה לי כמה אסוציאציות לראש, כאשר החזקה שביניהן היא הזזת הראש מצד לצד.
ומה תמיד גורם לי להזיז את הראש מצד לצד? נכון – מוזיקה שחורה. אבל היום, גבירותיי ורבותיי, היום המוזיקה השחורה שאכתוב עליה לא תקלל או תאיים, הראפר לא יהיה מכוסה קעקועים וסיפור חיים שכולל כלאסמיםגטו ושאר ירקות, כי ההיפ-הופ יכול להשמע גם אחרת – אלטרנטיבי יותר, מסקרן יותר ועם נושאים שתואמים לעולם הראפ אבל עם טוויסט שונה.

black

Blackalicious עונים על ההגדרה שיושבת לי בראש לגרוב. את ההרכב המיוחד הזה הכרתי אחרי שכבר חשבתי שראפ נשמע בצורה מסוימת וזהו, אבל blackalicious עשו את מה שרדיוהד עשו לעולם הרוק, פחות או יותר (עוזי, אל תכנס בי על ההשוואה…). הבסיס מאוד דומה, כה דומה עד שלפעמים קשה לשים לב להבדל, אבל הוא שם. תסמכו עלי – אני רופא. שילובים תכופים ומשתנים של ג'אז, Fאנק, אולד-סקול-ראפ וסאונד שהושאל משנות השבעים –  הופכים את אלבום הבכורה, שנקרא "Nia", לחוויה מרעננת.

האלבום יצא ב-1999, שלב בו תור הזהב של ההיפ-הופ מאחור, הבריט-פופ גם באותה סירה, הגראנג' מסיאטל והסביבה עשה את שלו, ונדמה שכל מה שלא מוגדר כאלטרנטיבי או מחתרתי, כבר לא רלוונטי.
ההרכב לקח את האלטרנטיביות, המציא מחדש את סצנת המחתרת של התקופה, ואימץ אותה קרוב מאוד לחזה.  לא הרבה ידוע לי על חברי ההרכב ששם הבמה שלהם זה Chief Xcel ו-Gift of Gab, שמעבר להיותם ראפרים הם גם מפיקים, אבל אני כן יודע שהחברה האלה עשו שיעורי בית.
לאחר שנים של התנסויות שונות, הקלטות סינגלים, ובעיקר – הכנת הקרקע, שוחרר האלבום. בעזרתו האדיבה של עוד מפיק-על, DJ Shadow הגדול, הצליחו הצמד להגדיר מחדש את הראפ ואת כל הסצנה הנלווית אליו.

אני יודע ומכיר את ההסתייגויות שיש להמון אנשים ממוזיקה שחורה, ומסתבר שגם ל- Blackalicious יש את אותן הסתייגויות. השירה משלבת געגועים להיפ-הופ של פעם, ובכלל – לתקופה בה האמן היה נאמן למוזיקה שלו. המוזיקה היא פסיפס של צלילים חדשים וישנים, באסים כבדים לצד הקראת שירה – שירת סיפור שרק השחורים יודעים לעשות.
וקצב. ואיזה קצב יש פה. גם כשהאלבום מגיע למקום קצת אפל כמו בשיר "Cliff Hanger", הראש עדיין זז מצד לצד, וההרגשה, כמו בדרך פלא, רק משתפרת.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0