יובל על קלאסיקה אישית בשר ודם

יובל: כל חיי הוא ברקע, מקיף אותי בכל מה שיש לו להציע ויש הרבה, לפעמים נראה כאילו שהוא בחר בי יותר מאשר אני בחרתי בו בגלל שמאז גיל ילדות הוא תמיד סביבי, לפעמים מבחירה ולפעמים זה פשוט קורה לבד, אני מוצא את עצמי שומע אותו, מתעניין בו, פותח רדיו והוא שם בלי שביקשתי, זה פשוט גורל, אני ושלום חנוך זה לכל החיים.

2148729269

 זה התחיל בזכות האבא היקר שלי, שעוד כשהייתי תינוק מספר שהרדים אותי לצלילי שירה עדינה של "לילה" ליד המיטה, זה המשיך בערך כל החיים עד שבגיל התיכון המאוחר זה פשוט התפרץ, כאילו גיליתי מורה לחיים, מעין חבר שעד אז מעולם לא פגשתי אבל הוא יודע הכל, עלי, על העולם, על החברים שלי והמשפחה שלי ולא משנה מה יקרה, עם קצת עזרה ממנו הכל יסתדר.

 עת השתחררתי אבי המליץ על ביקור חודשי באלבומיו, הוא ידע על אהבתי הגדולה אליו ועל החיבור האישי שנוצר לי איתו כאשר אני שומע את יצירותיו ויום אחד הגיע טלפון, אבא על הקו שואל אם ארצה לבוא לפגוש את שלום.

הרגשה שלא הייתה לי בעבר בעטה לי בפנים פתאום, אבא שלי, שבזכותו אני מחובר ליוצר הזה מציע לי לבוא לפגוש אותו? לא יכול להיות, עובדים עליי או שאם זו אמת זה בטח לא יקרה מאיזו סיבה הקשורה למציאות, אבל זה קרה, אבא לא אומר דברים סתם, הוא יציע לך אך ורק דברים שסגורים ובטוחים כדי לא לאכזב ואני באמת לא התאכזבתי. הצטרפתי מהבוקר לסיבוב עבודה יומי עם אבא שלי, לפני שיצאתי מהבית עמדתי מול ארון התקליטים ושלפתי את "חתונה לבנה", שליפה ברורה מראש מכל אלבומיו כדי לקבל חתימה, נכנסתי לאוטו ונסענו.

היום עבר מהר תוך כדי התרגשות אדירה ממה שהולך לקרות בהמשך, אבא סיים את עיסוקיו ונסענו לכיוון יהוד, שם בביה"ס למוזיקה שאבי עובד עם בעליו הייתה אמורה להתקיים כיתת אמן לכל תלמידי הביה"ס עם חנוך ואני ואבי היינו אמורים להצטרף. הגענו וכבר הייתה המולה, כולם רצו להתחיל, אבל שלום עדיין לא הגיע אז נכנסנו לשבת בבר הסמוך שגם הוא מנוהל ע"י אנשים שאבי מכיר. כשנכנסנו הבר היה ריק, בכל זאת חמש אחה"צ, חוץ מהברמן שהכיר את אבי והתחיל לקשקש איתו לא היה שם יותר מדי מה לעשות. אבל אז אני שומע מהשיחה שלהם שבין הבר לביה"ס מפריד קיר משותף וכנראה ששלום יעבור מכאן אל כיתת האמן, צחקתי, הסתובבתי והוא מולי, פשוט עומד לידי יחד עם צוות אנשים שמלווים אותו הוא פשוט נכנס לבר וחיכה שיקראו לו להתחיל.

 כיתת האמן הייתה מדהימה אבל אני רציתי לדעת מה יקרה אחרי, אני אפגוש אותו שוב בבר בזכות הקומבינות של אבי? מרוב התרגשות לא הספקתי להגיד לו כלום מקודם, מה יהיה?? יצאנו מהכיתה וחזרנו לבר, הוא נכנס שוב, התערבב בין האנשים שהחמיאו לו ואהבו אותו אבל אני בצד, עומד עם "חתונה לבנה" ביד ולא יודע מה לעשות עם עצמי, אני יושב בבר עם שלום חנוך, אני חייב לגשת אליו.
קמתי מהכסא ברעד קל, נעמדתי לידו והוא ישר הסתובב ושאל אותי "מה שיש לך ביד זה תקליט אמיתי?", עניתי "בטח, יש לי עוד הרבה כאלה" והוא השיב "יפה לראות שהדברים האלה עדיין קיימים",

בהתרגשות גדולה סיפרתי לו שלמדתי המון מהכיתה שלו היום ושגם אני קצת חוטא בנגינה וכתיבה, הוא חיבק אותי חיבוק אבהי חם ואמר שהוא שמח לשמוע, ותוך כדי חיוך לכיווני הוסיף "תמשיך, כי זה הכיוון שלך וזה העיקר", הוא חתם לי על התקליט, הודה לי על המחמאות והלך לשבת בשולחן יחד עם כל הצוות שלו. אני ואבי יצאנו החוצה לכיוון האוטו ונסענו חזרה הביתה, כל הדרך אני בוהה בתקליט ובהקדשה שכתב ולא באמת מבין את גודל החוויה שעברתי, הייתי בתחושת אופוריה עצומה במשך כמה ימים ואז הבנתי – שלום חנוך הוא האהבה הגדולה שלי, קלאסיקה נצחית בתוכי.

20140116_115324

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0