תומר פותח את שבוע הפסנתר

תומר:

אז נכון שהוא לא הפסנתרן המחונן ביותר בעולם ויש ב"רשימה" המון לפניו, אבל כבר הרבה זמן רציתי לכתוב על "Muse" ועל מת'יו בלאמי. אז הנה – פוסט על להקת צבא שעד היום אני כל כך נהנה לשמוע.

כשתקשיבו לאלבומים של הלהקה אתם תשימו לב שהפסנתר שם. הוא אמנם לא תמיד שולט כמו הגיטרה והוא לא תמיד אינטסיבי כמו התיפוף, הוא מפציע מדי פעם לביקור וכשהוא מגיע הוא הכי מורגש. למען הסדר הטוב אשתדל להתמקד בשני האלבומים הראשונים של הלהקה- "Showbiz" ו-"Origin Of Symmetry" ותרומת הכלי, שלהרבה אנשים מאיתנו מסמל את הרגש האולטימטיבי – הפסנתר.

הסיפור – ידוע ומוכר. אנגלים. חלומות גדולים של ילדים קטנים. מנגנים קצת בבית הספר, כותבים שירים ולאט לאט אפילו מתחילים להבין שיש פה משהו. כל זה בשנות התשעים באנגליה, שנים בהן הבריט-פופ חזר לכבוש את העולם, מילה חדשה בשם אלטרנטיב נכנסה לשוק המוזיקה ועשור שהוא בעיקר הוכחה לכך שאם אתה מספיק מוכשר אתה תצליח. אבל מיוז לווא דווקא רכבו על הגל הזה. אם אז הם היו עדיין ילדים ורק עמדו מהצד, הסתכלו ולמדו את הסצנה המוזיקלית, הרי שלקראת סוף שנות התשעים, אחרי שכבר צברו מספיק ניסיון ופיתחו לעצמם את הסגנון המוכר שלהם, הבינו מת'יו בלאמי, כריס וולסטנהולם, ו-דומיניק האוורד שהגיע הזמן לפרוץ והם עושים את זה בענק עם אלבום בכורה מצוין.

show

"Showbiz" יצא לקראת סוף שנת 99' וישר הכה גלים. האלבום הופק ע"י ג'ון לקי, מי שהפיק בין היתר גם לרדיוהד, מה שהוסיף להשוואה הבלתי נגמרת ללהקה של תום יורק אבל למרות הדמיון שקיים, כל אחת מהלהקות נמצאות אצלי בקטגוריה אחרת לגמרי. כאן הפסנתר ממש בחיתוליו ולמרות שהוא זה שנותן את אות הפתיחה באלבום, הוא ישאר קצת מאחורי הקלעים. למרות זאת, כל רגע שלו באלבום הזה מרמז לנו שהבחור הזה, מט בלאמי, יודע מה עושה. מבחינתי זה אלבום מצוין! עם כל האנרגיות שלו זה אלבום מאוד אפל והפסנתר רק תורם לעניין הזה. בלאמי מאוד מתעניין בכל מה שקשור לחיים מחוץ לכדור שלנו, תאוריות קשר וכל מיני דברים בסגנון וזה ישפיע מאוד על המוזיקה, הליריקה, האנרגיות ואפילו על קולו של בלאמי.

show2

אלבומה השני של הלהקה יצא שנתיים מאוחר יותר וכמו בראשון גם כאן את אות הפתיחה מבשר פסנתר יפהפה וישר אחריו – טירוף חושים. אם באלבומם הראשון מיוז רק נתנו לנו טעימה קטנה מהכישרון העצום שלהם, פה הם לא משאירים מקום לתהיות.
הכלים נהיו קצת יותר אגרסיביים, קולו של בלאמי מגיע למקומות מפגרים והפסנתר… אוי הפסנתר כמה שהוא עושה לי את זה. מודה – לקחתי את זה מאיזה אתר אבל שם כתוב שהנגינה באלבום מושפעת מהפסתנתרנות של התקופה הקלאסית רומנטית, בפרט של רחמנינוב וצ'ייקובסקי. וזה נשמע טוב – תודו. באלבום הנוכחי התנסתה הלהקה בעוד כלים כמו עוגב, מערכת תופים קצת יותר רצינית ממה שהתרגלנו מ-"Showbiz". הסאונד הפך למלא יותר, קולו של בלאמי מרקיע שחקים וסוף סוף נגינת הפסנתר מקבלת עליית מדרגה והופכת לחלק בלתי נפרד מכל היצירה שמצליחה לשלב כל כך יפה בין שנאה לאהבה, אפלה ואור, דברים מהחלל ודברים מבית והכל בצורה שממשיכה לסקרן אותי עשור אחרי הפגישה הראשונה שלי איתם. 

https://www.youtube.com/watch?v=dOCZFChafOQ

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0