גיא מאטליז נוסע לאי בודד

כמו שהבטחנו לכם, חלק ב' בספיישל אטליז בתוך פרוייקט האי הבודד שלנו. בסוף הם עוד ישתלטו שם על האי. לנו אין התנגדות לזה.
אחרי סיון, היום כותב לנו גיא על האלבום אותו הוא היה לוקח…

pixies-bossanova-frontal_112013-1280x1024

גיא בן שטרית- (Pixies – Bossanova 1990):

אלבום שתמיד בא לי טוב ונוגן אצלי בתקופה צעירה וחיובית שתמיד זורקת אותי לחברים טובים עם חיבור מוזיקלי שהתקשורת סביב נעשית כמעט ללא מילים.
בתקופה שהאלבום יצא היינו אשכרה יושבים כמה חברים בבית של אחד מאיתנו(או ליתר דיוק בבית של ההורים של אחד מאיתנו), שמים את האלבום על הפטיפון ופשוט שומעים את התקליט ללא הפרעות, בדיוק כמו שרואים ביחד סרט בסלון.

באלבום הזה, כמו גם באלבומים האחרים שלהם, אך הפעם בצורה אחרת, יש אסתטיקה מאוד מובחנת של סאונד מבחינת איך שהגיטרות והתופים נשמעים ובבלאנס ביניהם. למיטב ידיעתי, מאותו הרגע שבו אלבום של להקה אחרת יישמע ככה ישר ישוו את זה ל-Bossanova. בזירה המקומית אנחנו מכירים את ההשוואה ל-"מפלצות התהילה" של משינה מ-1992.
בחוויה שלי את האלבום יש גם לא מעט רגעים של "שוגייזינג" סטייל מה שמביא את הפיקסיז למחוזות נוספים מאחר שבאלבומים הקודמים הם כבר עלו על נוסחת ה- Loud Quiet Loud המפורסמת המשוייכת להם, פטנט רשום אם תרצו.

ואחד טוב של אטליז:

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0