מסיימים את השבוע

מסיימים את השבוע עם פינה חדשה בקולומבוס ובה אנחנו נספר לכם על הופעות בהן נכחנו…
שי: בערב יום רביעי הקודם, לאחר יום עצוב במיוחד (אתם יודעים,אריק וזה…), נפל בחלקי להיות נוכח בהופעת סולו של ראלף טאונר, מבין הגיטריסטים המוכשרים והוירטואוזיים שיש בעולמנו. ההופעה נערכה בזאפה תל-אביב מול קהל אוהד ומנומס שנמנע מלנוע על כיסאותיו פן החריקות יפריעו למאסטר בעבודתו. טאונר בן ה73, ישב במרכז הבמה על ספסל פסנתר, כשעל ברכיו ובידיו מונחת לסירוגין גיטרה קלאסית או אקוסטית בעלת 12 מיתרים. הוא מיומן ביותר ויצירותיו מכילות את הטוב מכל העולמות. הכשרתו הקלאסית מעניקה לו יכולות קומפוזיציוניות יוצאות דופן ואהבתו לג'אז צובעת את נגינתו בקשת רחבה של גוונים. גישתו הפתוחה לפולקלור מכל העולם מאפשרת לו לקחת את המאזינים למסעות חוצי גבולות. מיומנותו הטכנית מאפשרת לו לעשות את כל העולה על רוחו, אך במקום ליפול למקום אליו נופלים הרבה גיטריסטים מוכשרים אשר נותנים לאצבעותיהם להתרוצץ חופשי על צוואר הגיטרה, טאונר למד לסנן ולשים את היצירה במרכז הבמה. שורשיו מגיעים מהפסנתר עליו ניגן שנים רבות לפני שהסב את כישרונו לגיטרה וזאת ניתן לשמוע בנגינתו הצבעונית, עד שלעיתים לא ברור כיצד הוא מפיק כל כך הרבה צלילים משישה מיתרים.

מרבית ההופעה נבנתה סביב הרפרטואר האישי שלו, אותו הוא בנה לאורך השנים ובעיקר מאלבום הסולו שלו Antham שיצא בשנת 2001. בין היצירות המקוריות ביצע טאונר גם סטנדרטים קלאסיים של ג'אז ביניהם Pork pie hat של צ'ארלס מינגוס אותו הוא ניגן על גיטרת 12 המיתרים באופן יוצא מן הכלל ואת Nardis של מיילס דיויס איתו הוא חתם את ההדרן האחרון. שיאו של הערב שנערך בצורה מנומסת במשך כשעה ורבע, הגיע בדמות קטע אותו כתב טאונר כהקדשה לכלבו בפו, הכלב שהיה לו בילדותו ונדרס ע"י רכבת. טאונר סיים את הקטע, הנושא את שם הכלב, בהלצה גרוטסקית משהו, שלפי דעתו הגיע הזמן לכתוב חלק שני ליצירה שיוקדש לחלקו השני של הכלב. אין ספק שהוא התגבר על הטראומה, אחרי הכל עברו לא מעט שנים מאז.

היה זה ערב אלגנטי ומרתק אשר מי שנכח בו זכה לשמוע ולצפות במוסיקאי ענק אשר בעזרת אצבעותיו וכישרון שאין שני לו, מייצר עולם מוסיקלי סוחף ומרענן.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0