יום רביעי בא ברע,

יום רביעי בא ברע, אז מורדי החליט להצטרף לחגיגה…
מורדי:
זה לא מקרי בעיניי שהעם הרוסי מצטיין במתמטיקה. יכול להיות שאני דורך כאן בשטח סטריאוטיפי בעליל, אבל עם עובדות אי-אפשר להתווכח. יש במנטליות הזאת משהו מאוד מדויק שלא פתוח לעיגולי פינות למיניהם, וכמובן שהדבר בא לידי ביטוי בעוד תחומים בחיים. אבל אני פה כדי לדבר על תחום מאוד ספציפי, והוא מוזיקה כמובן, וליתר דיוק – שירה. וכשהיא נתמכת ביושר מוסרי ואומנותי בלתי מתפשרים שנפגשים עם תפיסה חדה כתער של המציאות אפשר לומר בביטחון שנזכה לקבל טקסטים לא שגרתיים ומעוררי מחשבה.

"אני חושב שהתרבות הישראלית הגיעה למקום שהיא הורסת את עצמה. הייתי רוצה לראות חברה הרבה יותר הומנית, הרבה פחות לאומנית וגזענית. חברה שנותנת יותר כבוד לאדם, לא בגלל כספו ולא בגלל שום דבר אחר. רק מפני שהוא אדם". המילים האלה של רומן באימבאיב הן מעין תקציר לאדם שהוא בחר להיות, ובדרך החיים שבחר לעצמו. למרות שרומן החזיק בתואר מהנדס מכונות מהטכניון והדרך לעשיית כסף נסללה בפניו, הוא בחר לפרוש מעיסוק זה ולהפנות את האנרגיה שלו (ויש ממנה הרבה) לדבר שהוא אוהב באמת, אומנות על שלל גווניה. פיסול ו-וידאו ארט היו חלק מהעניין, אבל כשעלה המופע "הלוואי וגודביי" שהורכב מטקסטים של באימבאיב ומוזיקה של דני צוקרמן החלה לפתע להגיע סוג של הכרה מהתעשייה. כדי שלא יהיו אי-הבנות כדאי לציין שגם ההכרה הזאת לא גדולה כל כך. כדי לתת מושג על גודל החשיפה אני רק אגיד שלשירים שלו ביוטיוב יש עשרות צפיות בלבד. והאנשים שהקשיבו לשירה / שירים של באימבאיב, אם זה דרך היוטיוב או בכל מקום אחר מצאו נביא זעם עם מבטא רוסי כבד משקל 20 טון, מלווה ע"י המוזיקה של דני צוקרמן, חצי ג'אזית חצי אלוהים יודע מה .

"לָאוֹבְּיֶקְט תִּפְנֶה תָּמִיד פוֹלִיטִקָלי קוֹרֵקְט –
זוֹל אַךְ הָאֶפֶקְט פֶּרְפֶקְט
תִּתְחַנֵּן אֵלָיו, גּלְגֵּל עֵינַיִם, תִּשָּׁבַע
תְּדַבֵּר פוֹלִיטִקָלי קוֹרֵקְט עִם נְשָׁמָה

אַךְ אִם תְּגַלֶּה כִּי לָאוֹבְּיֶקְט
יֵשׁ בָּראשׁ שְׂרִידִים שֶׁל אִינְטֶלֶקְט
דְּרוֹשׁ שֶׁיִּתְנַהֵג פוֹלִיטִקָלי קוֹרֵקְט
וְתִרְאֶה אֵיךְ הָאוֹבְּיֶקְט נִהְיָה דֶּפֶקְט"
(שיעור חמישי מאת רומן באימבאיב)

אולי העובדה שרומן עלה לארץ בגיל צעיר ולא נולד בה הפכה אותו למתבונן תמידית. אחד שרואה את הפגמים מוארים חזק פי אלף ממי שנמצא בפנים. הרי כשאתה עמוק בחרא אתה לא מריח את הסרחון. אז רומן לא היה עמוק בפנים, אבל בהחלט קרוב מספיק כדי להסניף את הניחוח. והוא הריח תאוות בצע, אלימות מילולית ופיזית ורמיסת חלשים. ב-2011 הוא נפטר בעקבות זיהום שלא טופל כראוי. "אל תהיה אגואיסט קח לך מחלה / אם אתה עוד לא מת, מת אחר במקומך". אגואיסט הוא לא היה.

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0