מורדי בא ברע – ביג בנדס

אמנם זה באיחור של יום, אבל אל דאגה, הוא עדיין "בא ברע"…
מורדי:
אחד הדברים היפים והמרתקים ביותר במוזיקה זה השילוב בין דברים שבמבט ראשון נראים לא קשורים, אבל איכשהו יוצא שהם עובדים טוב ביחד. כזה היה השילוב בין ג'אז לרוק, בין מוזיקה אלקטרונית לשחורה, ולא חסרות דוגמאות נוספות. אצל הלהקה הרומנית Taraf De Haidouks השילוב בין ישן לחדש, בין נדודים צועניים להצלחה מסחרית ובין בני 20 ו-80 נראה טבעי כל-כך שלפעמים אני חושב שלא הלהקה יוצרת את המוזיקה, אלא ההיפך הוא הנכון: קודם נוצרה המוזיקה, ורק אחר כך הגיעו פנים ושמות שרק מוציאים אותה לפועל.

לא פחות מ-12 מוזיקאים מרכיבים את הלהקה (בשנים האחרונות מספרם טיפס ל-13), מה שמעביר את התחושה שכבר לא מדובר בהרכב גדול, אלא בתזמורת קטנה. כזו שבנויה מכינורות, חלילים, אקורדיון, קונטרבס, גיטרה, ומתעלמת במופגן מכלי הקשה למיניהם (ואני לא מדבר על הקסילופון). חסרונם של התופים ודומיהם מרחיק את Haidouks ממקצבי רוק קבועים ומעניק רוח של זרימה מנותקת מבסיס ביתי לחזור אליו, כאילו הם אומרים "היי, אנחנו צוענים, והמוזיקה שלנו רק משקפת את מי שאנחנו". ברומניה, שם עשתה הלהקה את צעדיה הראשונים, הם כבר זוכים לכבוד גדול. אבל לא תמיד זה היה כך. בתחילת שנות ה-90 הם עוד נחשבו אנונימיים, עד ששני בלגים שטיילו ברומניה נדלקו עליהם והחליטו שחייבים להביא אותם להופעה במדינת האם שלהם. באותה הופעה הם קיבלו חשיפה אל בעלי לייבלים למיניהם, דבר הוביל לדבר, ובסופו של דבר ב-1994 יצא Honourable Brigands, Magic Horses & Evil Eyes, אלבום הבכורה שלהם בלייבל גדול. זה היה לפני בערך 20 שנה, ומאז יצאו עוד כמה וכמה אלבומים, לפעמים שנה אחר שנה, ולפעמים בהפרש של 4-5 שנים.

אין ספק שבשנים האחרונות קיימת נהירה אל המוזיקה הצוענית, רק צריך לזכור שגם לה יש כמה פנים. יש את הצד המסיבתי כמו שבלקן ביט בוקס עושים מצוין, ויש גם את הפן המסורתי יותר, כזה שמתכתב מדי-פעם עם מוזיקה קלאסית, ושרוחו של Django Reinhardt מרחפת מעליו. ויש את Taraf De Haidouks שמצאו את הדרך לחגוג היום את העבר כאילו אין מחר.

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0