יום שלישי בשבוע ויובל מחפש דווקא פה, מתחת לאף אחר להקות גדולות וטובות. כן, הוא גם מוצא…
יובל:
כשאתה ילד בגיל עשר הכל הרבה יותר מוגזם ובלי פרופורציות, כשרע אז זה סוף העולם וכשטוב אתה בעננים ותמיד אתה רוצה לצעוק, לשבור ולבעוט בכל מה שזז, תקראו לזה גיל ההתבגרות או הורמונים או מה שאתם רוצים, אני קורא לזה התלהבות. אז עם כל התערובת הזאת תנסו להבין את ההרגשה שלי כששמעתי את שב"ק ס' בפעם הראשונה.

שביעיית הגאונים פורצי הדרך מיבנה ענו על כל הבקשות שלי ונתנו לי בדיוק את מה שחיפשתי כנער מתבגר, הרבה רעש ובלאגן מלווה באווירת שכונה מטורפת וניבולי פה, גיטרות מטאל וראפ שיצר שפה משלו גרמו לי להרגיש שמצאתי חברים חדשים, כאלה שגם להם מתחשק לרסק הכל לחתיכות ולצרוח את כל מה שיש להם על הלב, רק שבמקרה של שב"ק זה היה קצת יותר אלגנטי ממני, אני הסתפקתי בלריב עם כל המורים בביה"ס.

כשהתחילו שב"ק לעבוד על אלבום הבכורה עם יוסי פיין לא היה ברור מה הולך לצאת מהדבר הזה, זו הייתה תערובת מוזרה מדי שלא נשמעה בארץ עדיין וגרמה להרבה גבות להתרומם, אבל כשיוצרים משהו כל כך אמיתי ומקורי כנראה שאין סיבה לנפילות, ולמרות שהיו הרבה כאלה בדרך השב"קניקים עד היום ממשיכים במסעות הטירוף שלהם וגורמים לעוד ועוד אנשים להכנס לחוויה.

ברור לכולנו שהם לא נגנים מדהימים והיום כשכל אחד יכול להרים מיקרופון ולנבוח מה שבא לו הם גם לא שיא המקוריות אבל יש להם משהו שאין להרבה אמנים ולהקות בארץ, הם פשוט גורמים לך לרצות לעלות איתם לבמה או להכנס איתם לאולפן ולהפוך לחלק מהם, החברות הטובה שלהם מגיל צעיר והצחוקים המטורפים שרצים ביניהם גורמים לך פשוט רצון עז לחבורה כזאת.
אז גם בגיל עשר וגם עכשיו כשכולם רוצים להפוך לכוכבים ברגע ואין הרבה להקות אמיתיות הם עדיין מצחיקים, אקטואליים, בועטים, שנונים והכי מעניינים בשטח.
תנו כבוד לביג בנד הכי מגניבה בישראל…

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0