כמובן שזה לא פחות טוב…
תומר:
אפתח בוידוי קטן – אני לא אוהב מוזיקה אינסטרונטלית. רובו הגדול של הז'אנר הזה פשוט חולף לי מעל הראש. אני בן אדם של מילים, וכמו שלא פעם ולא פעמיים אמרו לי – אני צריך סוג של תבנית במוזיקה. מפגר.
אבל בכל כלל יש יוצא מהכלל ואם יש משהו שאני מאוד מחבב בכל היצירות האינסופיות של צלילים ללא מילים זה את האיזור של המוזיקה האלקטרונית. שם באמת(לפי דעתי כמובן) מיצוי הרגש שהצלילים נותנים לי הוא המקסימלי ביותר. יש אחד, אמון טובין שמו, ברזיל ארץ מולדתו והמוזיקה הבת *ונה שהוא עושה גורמת לכל החושים שלי להשתולל. טובין אוהב לסמפל והכל תופס אצלו. כלים חיים לצד לווינים, חיות, רכבים, צמחים, סלילי מתכת ועוד ועוד מתגבשים ליצירה אחת, כל אחת מיוחדת במינה, כל אחת נשמעת כמו שום דבר ששמעת לפני.
ב-2007 שחרר טובין את אלבומו השישי "The Foley Room" בלייבל הסופר מגניב "Ninja Tune" ומה שיצא מהשילוב הזה שווה ערך למעמד הר סיני. בעזרתה האדיבה של הסביבה שאנו רגילים לשמוע ביום-יום וקרונוס קוורטט, רביעיית כלי מיתר מהמובילות כיום במוזיקה הקלאסית מודרנית, הצליח אמון טובין ליצור ב-12 קטעים מסע מדהים שלא קיים בשום מקום אחר. בלי תבנית קבועה, בלי טיפת סדר ובעצם בלי כל הדברים שחשבתי שאני זקוק להם במוזיקה שאני שומע, הצליח הברזילאי לספק לי את מה כל שאני צריך ואוהב. מדהים.
זה היה האלבום הראשון אבל בהחלט לא האחרון של האמן הנדיר הזה שנחת אצלי בספרייה. מעבר לאלבומי אולפן נהדרים, טובין מספק היום את אחת ההופעות הכי טובות שתראו, תשמעו ובעיקר תרגישו ואם זה לא מספיק, כשמשעמם לו ויש לו קצת זמן פנוי הוא גם מלחין(אפשר להגיד מלחין בהקשר הזה?) מוזיקה למשחקי מחשב. מדהים כבר אמרתי?
COMMENTS