יובל:
איזו שמחה נפלה עליי כשגיליתי את האלבום הזה שנשמע קצת כמו נטע זר בתוך שאר הדיסקים שלי אבל פשוט אי אפשר שלא להתאהב בו, בסאונד שלו ובעיקר במגוון ובעושר המוזיקלי שלו.
את ההרכב "Hallucinogen" הקים אמן המוזיקה האלקטרונית סיימון פוספורד, מי שעד האלבום הזה היה עסוק בהקפצת סטלנים בכל רחבי תבל עם טראנס פסיכדלי וכאן החל לפנות גם לכיווני דאב, גרוב ומוזיקה קצת יותר נגישה.

האלבום יצא תחילה בגירסת אולפן אבל אני אוהב אפילו יותר את גירסת ההופעה שהגיעה אחריו הכוללת את יצירות האלבום בסאונד הרבה יותר מקפיץ וחי ומספקת רגעים שעל הבמה נשמעים הרבה יותר חדים.
מה שטוב באלבום הזה הוא ללא ספק המגוון הרחב שפוספורד מציע למאזין, ממוזיקה אלקטרונית אווירתית דרך דאב, רגאיי קופצני ומרקיד ועד קטעי קצב מהירים והכל בשילוב כלים חיים על הבמה, מה שמבטיח אושר גדול.
אני מודה לאלבום הזה ששלף אותי החוצה מהמוזיקה היומיומית שלי וגרם לי קצת לזוז ולשמוח, וגם לפוספורד שהבין קצת אחרי שאר העולם שהטראנס קצת מיצה את עצמו ושכדאי להתפתח לכיוונים חדשים.
אז תשפטו בעצמכם מה עדיף – טראנס פסיכדלי או הדבר הזה?

פוסט הבא
וורדפרס: 0
DISQUS: 0