בעקבות תלונות חו

בעקבות תלונות חוזרות ונשנות על כך שהוא התרכך בזמן האחרון(בעיקר שלי) , הנה מורדי שלנו "בא ברע"…
מורדי:
בשנת 1973 כבר היו ל-CAN באמתחתם 3 אלבומי אולפן מצוינים שנגעו בשלמות. הלהקה הגרמנית הבטיחה זה מכבר את מקומה בדברי הימים של ה-KrautRock והשפיעה על דור שלם של מוזיקאים בתוך גרמניה ומחוצה לה שחיפשו מקור השראה כדי ליצור בעצמם. אבל עבור CAN שנת 73' היתה יותר מעוד שנה של פעילות: היא סימנה 2 שינויים גדולים שהתרחשו באותו הזמן. הראשון היה שינוי הקו המוזיקלי של ההרכב, והשני הוא עזיבתו המתקרבת של הסולן הכל יכול, Demo Suzuki.

קשה לומר מה דוחף להקה שמצליחה כל-כך במה שהיא עושה לשנות את המוזיקה שלה. אירמין שמידט, מקים הלהקה, ומלקולם מוני, הסולן הראשון שלה, יצרו ציפיות גבוהות אצל המאזינים כבר באלבום הבכורה Monster movie. ההבטחה הגדולה מומשה באלבומים הבאים, Tago Mago ו-Ege Bamyasi, כשאת משבצת הסולן תופס Suzuki, דמות כריזמטית מאוד, מין סוג של ג'ים מוריסון יפני אם תרצו. שני האלבומים האלה השפריצו לכל עבר פסיכדליה כבדה שנתמכת באלקטרוניקה חלוצית, כיאה ללהקה גרמנית בזמנו.

ב-Future days לעומת זאת החבורה המופלאה שברה קצת את הכיוון הרגיל שלה. מ-KrautRock בועט הם עברו לסגנון עדין יותר. סוזוקי מספר שהרבה השפעות של מוזיקת עולם כמו בוסה נובה ואפילו מקצבים אפריקאים תרמו לעיצוב הצליל החדש. אם עד אותו אלבום CAN העיפו ראשים בזכות האינטנסיביות שבמוזיקה שלהם, ב-Future days התוצאה היתה זהה, רק שהפעם אובדן החושים הגיע בדרך עדינה יותר של התמסרות. עבור סוזוקי מדובר היה באקורד הסיום שלו כחלק מההרכב, ועבור CAN היתה זו נקודת השיא בפעילות ארוכת השנים שלה.

אני מניח שהשינוי במוזיקה של CAN נבע מאותו מניע שגרם למוזיקה שלהם להיות מיוחדת כל-כך: רצון לחקור ולחדש. לא תאוות כסף או הצלחה עמדו לנגד עיניהם, אלא סקרנות וחדוות גילוי, וכשזה מה שמניע אותך אין הרבה ברירות אלא להשתנות. כדי להפיק את מלוא ההנאה מ-Future days כדאי לשמוע את כל ארבעת הקטעים מהם הוא מורכב (40 דקות סך הכל),

http://www.youtube.com/watch?v=k6S–3HC_Wg