Homeשבוע אורך רוח בקולומבוס

באטרפילד בלוז בנד, שבוע אורך רוח בקולומבוס

ערן: כשפול באטרפילד, בחור לבן עד מאוד משיקגו, התחיל לעשות בלוז באמצע שנות ה-60, הוא היה די לבד בעסק. עולם הבלוז, ששיקגו הייתה בית הגידול העיקרי שלו, נשלט עד אז על ידי שילוב ביזארי של מפיקים יהודים שהיגרו מפולין מצד אחד, ושל אמנים שחורים ומוכשרים כמו שדים ממיסיסיפי מהצד השני.

האלבום הראשון של הלהקה שלו – The Paul Butterfield Blues Band – יצא ב-1965 והכה גלים. באטרפילד "השאיל" טריקים של מפוחית, של שירה ושל כתיבה מהגדולים של שיקגו כמו האוולין וולף ומאדי ווטרס, הכניס לא מעט קאברים לנאמברים הגדולים של הסצנה והראה לכולם שאם הבלוז זורם בעורקיך, כמות הפיגמנטים בעור שלך הם החלק הכי פחות חשוב במשוואה.

הקטעים של באטרפילד הם בדרך כלל קצרים וממוקדים, כיאה לשיקגו-בלוז אינטנסיבי, מבולגן ורקיד. אלא שלכלל הזה יש יוצא מן הכלל, והוא הקטע East-West שסוגר את האלבום השני של הלהקה של באטרפילד ואף נתן לו את שמו. מדובר בקטע שנכתב (אם אפשר לומר שהוא נכתב) בהשראת מוזיקה הודית רפטיטיבית ומאולתרת, והדבר נשמע בכל תו ותו. הגיטרות של אלוהי המיתר מייק בלומפילד ושל אלווין בישופ (הסגן שלו) נותנות את הטון, המפוחית של באטרפילד נוכחת מאוד, והתוצאה היא אחד מהקטעים החדשניים והמענגים של התקופה.
לילה טוב מקולומבוס…

http://www.youtube.com/watch?v=YaV-S5ivX3E

 

 

Newer Post
WORDPRESS: 0
DISQUS: 0