פותחים שבוע חדש וסבלני עם תומר ועם יצירה לא מספיק מוערכת של להקה מאוד מוערכת…

(חלקיק שיחה מאמש):
שי- "Dogs, זה כנראה השיר הכי טוב של פינק פלויד". תומר- אז תקשיב שי, ידידי הטוב, כנראה שאתה צודק.

תומר:
הרומן שלי עם האלבום הזה- "Animals" התחיל לפני כמה שנים טובות כשהייתי עסוק בעיקר בלהשלים דיסקוגרפיות, וכשאתה בשלב הזה, הרבה יכול להתפספס לך וליפול בין הכסאות, וזה בדיוק מה שקרה עם אלבום הקונספט הזה, בעל ההשוואה המרתקת בן אנשים לבעלי חיים, שעמד על המדף והעלה אבק.

למזלי הרב קיבלתי שכל בשלב מסוים, ובמשך תקופה לא מבוטלת ישבתי והקשבתי רק לדברים שאני לא מכיר או לכאלה שעדין לא הספקתי לשמוע. הכל זרם טוב והכרתי המון דברים חדשים עד שהגעתי לאלבום הזה שקצת הרס לי את התכניות, כי ברגע שהוא נכנס למערכת הוא פשוט סרב לצאת. בסוף מלחמת העולם השניה יצא לאור ספרו של ג'ורג' אורוול שנקרא "חוות החיות". אותו ספר ממש, אחרי קצת יותר מעשרים שנים, הולך ומקבל צד אמנותי מוזיקלי באדיבות רוג'ר ווטרס ופינק פלויד.

האלבום מדבר על שלושה סוגים של חיות: החזירים – אותם פוליטיקאים ואנשי תאגידים שכולנו מכירים השולטים בכל; הכלבים – האנשים שידרכו על כולם כדי להתקדם בסולם המעמדות, המטרה מקדשת את האמצעים(אותם כלבים אגב ימותו מסכנים ובודדים); והכבשים – שהם בעצם רוב העם, אותם פועלים ובעלי המעמד הנמוך, אנשים בלי כוח ואו רצון לשנות, אלה שפשוט זורמים עם הזרם ומקבלים עליהם את גורלם. באותה התקופה בריטניה התאפיינה בחלוקת מעמדות קיצונית במדינה, מאיפה באת זה מה שיקבע לאן תלך. ווטרס לא אהב את הרעיון הזה בלשון המעטה ויצר, כמעט לבדו, את האלבום הזה בעל האמירה החריפה והכל כך נכונה.

אבל האלבום הזה הוא לא רק אמירה ומתיחת ביקורת. האלבום מסמל את נקודת השבר המוזיקלי של פינק פלויד – ווטרס השתלט כמעט בצורה אבסולוטית ולקח את המושכות לידיים, ריצ'רד(ריק) רייט היה בתחילתה של התמכרות לסמים וגילמור היה עסוק בלהראות לכולם שהוא הגיטריסט הטוב ביותר בעולם – תוסיפו לכל זה מסע הופעות כושל ומכירות בינוניות של האלבום וקיבלתם שלב בעייתי ומסוכן אצל אחת הלהקות הטובות בעולם.
למרות כל זה שנה מאוחר יותר העולם יקבל את אופרת הרוק המוכרת ביותר, הריבים ימשיכו ואף יסלימו אבל בסופו של דבר – המוזיקה מצוינת, המסר עובר והאוזניים שלי שמחות וזה מה שהכי חשוב…

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0