אורחים כותבים פינק פלויד

מסתבר שאי אפשר להסחף לאי בודד בלי משהו של גילמור בתיק. הנה תמי מסבירה לנו על המשהו שלה…
תמי:
אי בודד. רק אני והגלים, עצי הדקל והפירות האקזוטיים, ואלבום אחד שילווה אותי בימים ובלילות. לא ימאס עם הזמן, יעלה חיוך מתחת לשמש הקופחת, יגרור למסע נוסטלגי קודר בלילות קרים, ובגדול- ישמור על שפיותי.
כמה דרישות וכמה ציפיות מאלבום אחד, ויחד עם זאת, לאחר התלבטות עמוקה בין הסמית'ס, טום וויטס, ג'נסיס ועוד כל כך הרבה אחרים, הגעתי למסקנה שזה מגוחך לא להשלים עם העובדה שכל בחירה שהיא לא פינק פלויד בעצם משמעותה לוותר על גילמור.

אז אולי בחירת האלבום תראה מוזרה, אבל אני הייתי בוחרת בפעמון החלוקה. יש משהו ב- The Division Bell שקשה להגדיר, אבל כשלוחצים על פליי, מגבירים את הווליום ועוצמים עיניים, התמונה של החול הזהוב והים הכחול פשוט מצטיירת כפתרון לכל תחלואות העולם.
עם ציפיות גבוהות, מעבר לאופק, לחלום על המקום שבו חיינו כשהיינו צעירים. כשערך החיים פוחת מיום ליום, וחברים ושכנים כבר אינם, זהו יום מושלם לחופש, להתעורר לצלילי תופים ומוזיקה מתנגנת, פשוט ללכת לאיבוד בתודעה.
לחזור לחיים, מדי יום, יחד עם בלוז מושלם וגילמור על הגיטרה.. חלום.
וכמו עבדים ספרדים, או פיראטים תועים, אני אשאיר אתכם עם "marooned" שמשמעותו המילונית היא להיעזב במקום מבודד או אי שומם…

 
פוסט קודם
וורדפרס: 0
DISQUS: 0