ערן: למרות שאחיו הצעיר גרג היה אחראי על מרבית תפקידי השירה בלהקה ושהוא באופן כללי מוכר יותר בתור ה"פנים" שלה, המנהיג האמיתי של להקת האחים אולמן בתחילת דרכה היה האח הבכור דוויין. הדבר ניכר לא רק בנגינת הגיטרה הדומיננטית מאוד שלו, שממש מכתיבה את הקצב והצורה של השירים, אלא גם בבחירת השירים (מישהו אמר קאברים לאלמור ג'יימס?) ובעובדה שבהופעות חיות הוא היה זה שדיבר עם הקהל בין השירים.

יום שלישי השבוע, ה-29 באוקטובר, היה יום השנה למותו של אולמן, שמת בגיל 24 בלבד אחרי שהתרסק עם האופנוע שלו לתוך משאית דוהרת סמוך לביתו במייקון, ג'ורג'יה. יום השנה הזה גרם לי להרהר בסוגיות של גיל ושל הספק: עושה רושם שיש מוזיקאים רבים שב-50 שנות קריירה ומאות אלבומים לא הצליחו לגעת בלבבות של אנשים כמו שהצליח אולמן לעשות באלבום וחצי.

האלבום שהייתי לוקח איתי לאי בודד הוא, בלי בכלל להתלבט, Live at the Fillmore East של האחים אולמן, ששוחרר רק כמה חודשים לפני מותו בטרם עת של אולמן הגיטריסט. "פילמור" הוא אלבום הרוק הדרומי המשפיע ביותר בהיסטוריה, ובלי קשר הוא אלבום הופעה שיש בו הכל – בלדות אהבה לצד ג'אמים רועשים וארוכים, בלוז מהיר לצד סול איטי, ובעיקר נגינה מהודקת ומדויקת של כל אחד מחברי הלהקה, שמשתלבת ביחד למפגן נדיר של שלמות. כדאי לשים לב בעיקר לגיטרת הסלייד של דוויין אולמן, שלמרות שהתהלך על פני כדור הארץ זמן קצר מאוד, רבים מחשיבים אותו לאחד הגיטריסטים הגדולים בהיסטוריה.
יום טוב מקולומבוס…

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0