שבוע אי בודד

כשאני חושב על אלבום שהייתי לוקח איתי לגלות בלתי מוגבלת באי בודד, יש כמה קריטריונים לבחירה הבלתי אפשרית הזאת. הראשון הוא זה שהאלבום חייב להיות כזה שאני מאוד אוהב כמובן. השני הוא ההכרח שיהיה לי אליו קשר רגשי במובן החיובי והלא מדכא כמו מה שקורה עם הרבה אלבומים, והשלישי הוא כזה שלא כולם חושבים עליו מייד, זה צריך להיות אלבום שאני אוכל לשמוע פעם אחר פעם כשמסביבי רק קוקוסים וים מבלי לאבד את דעתי.

אחד מהכמה אלבומים אצלי בספריה העונים לכל הקריטריונים לעיל הוא ללא ספק "No other" של ג'ין קלארק.
אני בטוח שהרבה מכם ממש ברגע זה מרימים גבה על הבחירה התמוהה מכיוון שרוב מה שהיה ויהיה לנו כאן השבוע, נופל לקטגוריה של קלאסיקה, אלבומים שכמעט כולם מכירים ויש לגביהם הסכמה רווחת. אבל תמיד יש יוצא דופן."No other" היה האלבום השביעי במספר של ג'ין קלארק אותו אתם אולי מכירים מה"בירדז", בקריירת הסולו הארוכה שלו.
האלבום היה מעין ניסוי של וורנר בראדרז שהשקיעו בו המון כסף ואת שיטות ההקלטה הכי מתקדמות שהיו זמינות בשנת 1974. אותן שיטות שהפכו את "רומרז" של פליטווד מאק בשנה שלאחר מכן לאחד הלהיטים הכי גדולים של כל הזמנים.
להקלטות אסף קלארק את מיטב נגני ההקלטות וזמרות הליווי של התקופה ויצר אלבום מופתי של אמריקנה, רוק קלאסי ופולק.
הכתיבה, התזמור והעיבודים לא פחות ממושלמים ורק אלוהים יודע למה האלבום הזה לא הפך לדייר בכל בית.
זהו ללא ספק אחד הדברים הראשונים שהייתי אורז איתי לאי בודד…

פוסט הבא
פוסט קודם
וורדפרס: 0
DISQUS: 0