שי:
יש שתי דמויות מרכזיות המתאכסנות בגופו של ניל יאנג. ניל יאנג השקט עם הגיטרה האקוסטית והאקורדים היפים שמלווים את קולו השברירי, נגיעות רכות של קאנטרי ולעיתים חיספוסי בלוז. ויש את ניל יאנג הרועש עם הגיטרה החשמלית והפידבקים, מגברים שואגים וההילה שזיכתה אותו בתואר – הסנדק של הגראנג'. לא תמיד ניתן לשמוע את שתי הדמויות האלה משתלבות אחת עם השנייה, אך כל אחת מהן מרתקת ומלאת קסם כשמגיע תורה לצאת אל הבמה.

הוא איננו נגן וירטואוז ובטוח לא יוכל להתחרות בנגני הטכניקה העכשוויים, במיוחד עקב מגבלותיו הגופניות שנובעות משיתוק הילדים בו לקה בגיל 6. אבל לא תמיד צריך להתרוצץ על כל צוואר הגיטרה על מנת לרגש עם סולו גיטרה שנוגע במקומות הנכונים. אני אישית אוהב את יאנג עם הגיטרה החשמלית שלו, גיבסון לס פול שחורה שנת 53' אותה הוא מכנה "OLD BLACK". אחד מרגעי הגיטרה הגדולים שלו הם בשיר CORTEZ THE KILLER מתוך אלבומו ZUMA. השיר נפתח במעין ג'ימג'ום כשניל מוביל בסולו גיטרה, המתפתח גם בין הבתים שאחריו. הוא ממעיט בצלילים ובוחר אותם בקפידה כאילו היו אלה מילותיו האחרונות. לאחר שבע דקות שמימיות, נקטע השיר לפתע בפייד שמרגיש שהגיע מוקדם מידי. מסתבר שתוך כדי הקלטת השיר, נשרף המיקסר בחדר הטכנאי וההקלטה נקטעה בעוד ניל וחבריו ממשיכים לנגן בית נוסף וסולו לסיום.
בסופו של דבר, יאנג אהב את הביצוע כמו שהוא והחליט להעלות אותו לאלבום בצורתו הנוכחית.

 
פוסט הבא
פוסט קודם
וורדפרס: 0
DISQUS: 0