מורדי:
את Midnight Blue של גיטריסט הג'אז המחונן Kenny Burrell גיליתי בשיאה של תקופה בה חקרתי את הג'אז מכל כיוון. המשיכה הטבעית שלי היא לחומרים "מלוכלכים", מין אורגיה של רעש, זיהום וצלילים מטונפים, אבל כששמתי את Midnight blue המלנכולי במערכת היה ברור לי שאני שומע משהו יוצא דופן, למרות השוני הגדול שלו ממה שהורגלתי אליו. וליתר דיוק מה שהפיל אותי מהרגליים היה הקטע השלישי באלבום, Soul Lament.

לא לחינם השיר נקרא "קינת הנשמה". בשתי דקות ו-45 שניות בורל מדגים מדוע הוא נחשב לאחד מהגיטריסטים הגדולים ביותר בתולדות הג'אז. הקינה בנויה מסולו שקט ומהורהר בו קני לא מנגן בגיטרה, אלא בוכה את נשמתו דרכה, והדמעות מתעצבות לתווים ולמנגינה שאין דומה לה. למרות שעברו לא מעט שנים מאז שנת 1963, השנה בה יצא האלבום, אני בספק אם מישהו הצליח לשחזר גילוי לב נדיר כל-כך דרך מיתרי הגיטרה. כמובן שלמוזיקה לא מתלוות מילים, מה שמשאיר את הפרשנות לסולו פתוחה לכל הכיוונים, ובכל זאת אם הייתי נדרש להמר על הסיבה למלנכוליות הגדולה אני מניח שההימור שלי יטה לכיוון אובדן של אישה אהובה שהלכה והשאירה חלל שלא יתמלא לעולם. אבל האמת שהכוונה של בורל פחות חשובה לעומת מה שהוא מנער בפנים אצל מי ששומע אותו.

 
פוסט קודם
וורדפרס: 0
DISQUS: 0