מתקרבים כבר לסופו של שבוע 1972, ושי מביא לנו את הזווית הישראלית והמאוד משמעותית של השנה הזו…
שי:
להקת אחרית הימים הוציאה בשנת 1972 את אלבומה היחיד. זו גם השנה בה היא התפרקה לאחר שנה אחת של פעילות, וגם זכתה בתואר להקת השנה. עד לאותה שנה, עיקרה של המוסיקה הישראלית התבססה על פסטיבלי הזמר העברי, מחזות הזמר וכמובן הלהקות הצבאיות. אחרית הימים הייתה דבר חדש בנוף הישראלי כי דובר על להקת רוק (לא צמד זמרים עם להקת ליווי), אפילו סופרגרופ, שכתבו את הלחנים והעיבודים שלהם בעצמם, לטקסטים בעלי שפה גבוהה של מיטב הכותבים בארץ באותם השנים.

הצלע המרכזית ומי שנחשב מייסד הלהקה, היה המתופף והמלחין זהר הלוי. הלוי הלחין באופן מרשים ביותר את כל השירים באלבום אשר כלל טקסטים של חנוך לוין, חיים חפר, דליה רביקוביץ, עמוס קינן ורוטבליט. אין זו הפעם הראשונה בה עסק הלוי עם טקסטים ברמה כזו שכן שנה לפני הלחין את כל שירי המחזמר "מלכת האמבטיה" של לוין. אליו חברו ללהקה אלי מגן שניגן עם הלוי בלהקת "כף התקווה הטובה" (בלדה לעוזב הקיבוץ) ויצחק קלפטר שהיה בדיוק לאחר סיום שרותו הצבאי. אחריהם הצטרפו מירי אלוני, כוכבת עולה מהלהקות הצבאיות וגבי שושן, שועל מחזות זמר נוסף. לחניו של הלוי היו רוקיים ומלאי פאתוס, כיוון שאלוני לא חיבבה ולכן עזבה את ההרכב עוד במהלך הקלטות האלבום. שאר חברי הלהקה חוו תסכול רב מאי הצלחתם הכלכלית והחליטו להתפרק כמה חודשים לאחר צאת האלבום.

זהו עוד מקרה קלאסי של להקה/אמן/יצירה שהקדימו את זמנם ועקב כך כשלו מסחרית, אך ניסיונם הנועז פתח צוהר חדש דרכו ניסו אמנים ויוצרים אחרים לפתח ולהרחיב את העושר המוסיקלי של התרבות הישראלית. מאז 1972 הפך אלבומם של אחרית הימים לנכס צאן ברזל ואלבום חובה לכל חובב מוסיקה ישראלית. הניסיון הנועז לעסוק בטקסטים בעלי שפה גבוהה, נותר בגדר משימה לאמיצים בלבד. אולי בגלל מחסור בכותבים, אולי בגלל מחסור באמיצים.

תחת עץ האקליפטוס הוא שיר של חיים חפר שנפטר לפני שנה, אותו הוא כתב עוד בימי שירי השלום, ובו הוא מספר על חזון אחרית הימים שלו. משיר זה לקוח גם שם הלהקה. הלהקה מאז כאמור התפרקה וכותב השיר גם הוא כבר איננו, אבל אנחנו נשארנו עם היצירה היפה הזו. ואולי גם עם החזון.

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0