Homeשבוע 1972

מה יותר הגיוני מלפתוח את שבוע 1972 עם תומר שלנו ועם להקת "בראשית"…
תומר:
ג'נסיס(בתקופה היפה שלה) תמיד הייתה ותהיה הרבה יותר מלהקה. אני לא מדבר על יצירות המופת שההרכב המצוין ההוא נתן לנו, אני מדבר על התאטרליות – הצד הנוסף של הלהקה שהפך כל כך מזוהה איתה. באותן שנים הרוק המתקדם כבר ביסס את מעמדו ושירים של 3-4 דקות הפכו להיות קטעים שלמים של 20-25 דקות פלוס מינוס וזה בדיוק מה שהיה צריך פיטר גבריאל בשביל להעניק למאזין פן נוסף של שמיעה והבנה של מוזיקה.

"Foxtrot" הוא אלבומם הרביעי של אותו הרכב מדובר שממשיך על אותו קו של של קודמו, עוד אלבום ענק שנקרא "Nursery Cryme", שמשלב את ההומור הבריטי יחד עם הציניות, ביקורת בונה על החברה והדת עם נגיעות של אחרית הימים, חייזרים(WTF?) והנוסחא המנצחת בין אהבה למלחמה. ולמרות שהאלבום הזה לאו דווקא שלם מבחינה קונספטואלית הוא בהחלט מצליח להעביר את המסר – דרוש שיפור מסוים בדרכי המחשבה שלנו. אבל יש פה יותר מהביקורת שמותח פיטר גבריאל והמילים שאי אפשר להתעלם מהן, יש פה מוזיקה שלטעמי עד היום נשארת רלוונטית, חוצת גבולות, אינטילגנטית ובעיקר מספקת.

האלבום בנוי משני חלקים כאשר החלק הראשון בנוי בצורה "נורמלית" עם שירים קצרים יחסית ואילו החלק השני הוא יצירת מופת של לא פחות מ-22:58 דקות. הז'אנר הזה שנקרא רוק מתקדםפרוגרסיב היה עוד אחד מאותם זרמים חדשים בעולם המוזיקה שאיפשר לה להיות יותר יצירתית ושאפתנית, ג'נסיס – בתור הרכב מפוצץ כישרון וחלק בלתי נפרד מחלוצי הז'אנר לקח את כל הטוב שיש לאותו סגנון מוזיקלי להציע ויצר פעם אחר פעם(בתקופה של פיטר גבריאל, כן?) אלבומים לפנתאון ויש אפילו שיגידו שאותו אלבום רביעי הוא פסגת היצירה שלהם. ואתם יודעים מה? מי אני שאתווכח?

הרעיון הראשוני של הפוסט הזה היה לפרק את היצירה לגורמים ולנסות לשפוך קצת אור עליה. אבל מהר מאוד הבנתי שאין זה מקומי להסביר למה התכוון המשורר ולמרות שהאימרות באלבום הזה די ברורות, תמיד ישאר צל מסוים על חלקים ממנו שרק האזנה יכולה להסביר. כמובן שמעבר למוזיקה יש גם את ענין העטיפה, עוד רגע גאוני בקריירה של ג'נסיס, אבל אתן לכם לדבר עליה קצת(כן כן, פה בתגובות) ולהרחיב את הידע של כולנו, עד אז אשאיר אתכם עם אותו קטע של כמעט 23 דקות שנקרא "Supper's Ready" שמילים פשוט לא יכולות לתאר את היופי שלו. תבלו…

 

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0