ערן: רבים מחשיבים את שנת 1972 כטובה ביותר בהיסטוריה הארוכה והמפותלת של הגרייטפול דד. השנה הזו פגשה את חברי הלהקה בנקודה מעניינת: מסתכלים אחורה מצד אחד, אל התקופה הפסיכדלית והבלוזית של תחילת הדרך, תוך שהם גם חמושים ברפרטואר פולק וקאנטרי משני אלבומי המופת של 1970, American Beauty ו-Workingman's Dead. אבל יחד עם זאת הם גם הביטו קדימה, תוך שהם מציגים לעולם אסופה נאה של שירים חדשים מכל מיני סוגים, ובעיקר – כמה אופייני – מופיעים נון-סטופ כמעט בכל יעד אפשרי ולא מפסיקים לחקור כיוונים מוזיקליים, תרבותיים ותודעתיים חדשים.

אחרי שחרשו כמעט כל יעד אפשרי בארצות הברית של אמריקה במשך קרוב לעשור, ב-1972 יצאו חברי הדד לטור האירופאי הגדול הראשון שלהם. הדד, מתעדים אובססיביים של פועלם, סיכמו את הטור בהוצאה של אלבום הופעה משולש – הוצאה די נדירה יחסית לתקופה – שנקרא בפשטות Europe 72'.
"פיגפן", הקלידן ואיש הבלוז של הלהקה, עדיין בחיים באותו סיבוב אירופאי (למרות שפחות משנה לאחר מכן מסר את נשמתו לאלוהי האלכוהול והגוד-טיים), ג'רי גרסיה ובוב וויר מתחלפים ביניהם ושרים כל אחד את ה"נאמברים" המוכרים שלו, תוך שילוב מעניין בין שירים מהרפרטואר של הלהקה, שכבר אז היה עשיר ומגוון, לבין שירים חדשים, והתוצאה היא אלבום מצוין שהוא בלי ספק אחת מההוצאות הטובות ביותר של הלהקה. לילה טוב מקולומבוס…

 

פוסט הבא
וורדפרס: 0
DISQUS: 0