יום רביעי הגיע והביא איתו את מורדי והזוית שלו לשבוע.
מורדי:

גם מי ששמע את אלבום הבננה של הוולווט אנדרגראונד מאות פעמים עלול להתבלבל למשמע השם Agnus maclise. אגנוס מי? הם ישאלו תוך גרוד הראש בתנועות עצבניות. השמות שמזוהים עם מחתרת הקטיפה הם בראש ובראשונה ג'ון קייל ולו ריד. אחר כך יש את ניקו ואנדי וורהול. המתופף המוכשר שפרש מהלהקה רגע לפני אלבום הבכורה לא נמצא בזיכרון יחד עם המכובדים הנ"ל, אבל מעבר להיותו חלק חשוב בהתהוות הלהקה, מקלייס גם נחשב לאחד המוזיקאים הכי מאתגרים בסביבה האקספרימנטלית עד למותו בקטמנדו בשנת 1979.

אגנוס נולד ב1938, בדיוק בזמן כדי לחצות את סף הבגרות בתקופה שבה הרימו את ראשם אמנים מינימליסטים וחתרניים מאוד כמו לה מונטה יאנג וטרי ריילי. המשיכה שלו לאיזור הדמדומים הזה היתה מיידית ועוד לפני גיל 20 הוא החל לעסוק במוזיקה ניסיונית. תפיסת העולם הדומה שלהם הובילה לחיבור בינו ובין ג'ון קייל, מה שהיווה את הבסיס לוולווט לעתיד. הבעיות החלו כשמקלייס שתמיד היה נפש חופשיה עד מאוד לא רצה להגביל את עצמו, ולכן החליט לפרוש מהלהקה. במקומו הגיעה מאורין טאקר שתפסה פיקוד על התופים וכולם היו מרוצים. עד שהגיע מצב בעייתי בו לו ריד לא יכל להופיע בגלל מחלה ובמקומו הגיע אגנוס שחזר לתופף ומאורין הוסטה לעמדת הבאס. כנראה שהנגינה בצוותא עשתה לו משהו בגלל שהוא ביקש לחזור ללהקה. לו ריד מצידו הבהיר שאין על מה לדבר והחזרה שלו ללהקה היא זמנית בלבד ונובעת אך ורק מהאילוצים. מקלייס לא עצר להתאבל יותר מדי. במקום זה הוא המשיך בעשייה בלתי פוסקת ושיתף פעולה עם הגדולים והמשפיעים ביותר על הזרם המינימליסטי במקביל לעבודת סולו מרשימה.

החומרים שלו נשמעים כמו קו שנמתח במקביל לוולווט, אבל ממוקם גבוה יותר בסולם האבסטרקטיות. הרבה מהמוזיקה שהוא הקליט נושקת לתחום של מוזיקה משנת-תודעה, כזו שהטראנס וההזיות הם בני בית עבורה. בהסתמך על האזנה להקלטות שהוא הותיר אחריו אפשר להניח שאם אגנוס היה נשאר חלק מהלהקה היא היתה מקבלת תפנית כלשהי ונשמעת אחרת. אבל כנראה שבלהקת רוק יש מקום לאיש אחד על משבצת הגאון המשוגע, שבמקרה הזה אוישה בהצלחה רבה על-ידי ג'ון קייל. את ההכרה הראויה לו ייתכן שהוא יקבל בגלגול אחר.

 
פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0