Homeסדרת ההרכבים- שבוע וולווט אנדרגראונד


זה כמעט מובן מאליו שאמנות ומוזיקה ילכו ביחד, אבל כמה פעמים שם של אמן מצליח וזה של להקה גדולה הולכים יד ביד?
במקרה של אנדי וורהול ומחתרת הקטיפה זה קרה. כמה טוב שזה קרה? שאלה טובה.

לאורך מירב שנות ה-50 היה אנדי וורהול אמן מצליח ומסחרי שהאמין בכל ליבו בחלום האמריקאי. ברעיון שלכל אדם, אם ישקיע מספיק, יש סיכוי לקבל את הכל- כסף, הצלחה, תהילה.
הוא היה מקובל בעולם האמנות ומחוצה לו וזכה בפרסים רבים על עבודותיו בשביל עיתונים, מגזינים ועוד.
בשנות ה-60 התפיסה שלו השתנתה לחלוטין. האינטואיציה שלו אמרה לו שדווקא בהתעסקות בבנאלי ובציני המוגזם, הוא יצליח לשים רגל בעולם האמנות הגבוהה, המוערכת יותר. באותו זמן היו לו גם תכניות להעלות את סטטוס הסלב שלו לרמה אפילו יותר גבוהה. זה היה ברור יותר ויותר שהוא מתמכר להבזק המצלמה ולאזכורים שלו בטורי הרכילות.

אחד הדברים אותם הוא יצר על מנת לא רק להופיע בטורי הרכילות, אלא גם לייצר את החדשות בעצמו, היה ה"פקטורי". חלל עבודה/מועדון/מקום מפגש. דוגמניות, נרקומנים, משוררים ויוצרי סרטים עצמאיים הסתובבו להם במקום שהפך לאחת הסצנות החמות יותר של העיר ניו-יורק. וורהול היה מאושר.
את עולם הרוק נ' רול הוא לא טרח להכיר וגם לא שש לשלב אותו בתוך עבודתו. זה היה אז שהציגו בפניו את ה"מחתרת" במקום שנקרא "קפה ביזאר". שם הם היו מופיעים כמעט כל לילה, כמעט רק לעיני תיירים מפוחדים עם קוקטיילים טרופיים ביד.

וורהול באחת שינה את דעתו כשהוא בפעם הראשונה ראה רוק אינטילגנטי, גס ובעיקר אמיתי. הוולווט היו הדבר הכי קרוב לארט-רוק שהיה אפשר להשיג בשנת 1965 בניו-יורק. לא לקח להם יותר מכמה שניות לחתום על החוזה שוורהול הציג בפניהם. מעתה והלאה הוא יהיה המעסיק שלהם וגם המפיק בפועל.
וורהול היה גם זה ששכנע את הלהקה לקחת את ניקו כזמרת ראשית. לו ריד וג'ון קייל התנגדו בתחילה נחרצות וגרמו לשלל בעיות בחזרות על מנת לשכנע את וורהול שזו בחירה לא טובה. מי שהיתה באותו זמן הדוגמנית המצליחה ביותר בגרמניה נראתה להם עדינה מדי. אחרי שהציעו להם כלים חדשים, חדר חזרות טוב, אוכל ובגדים, הם התרצו.
ניקו אומרת שריד אף פעם לא אהב אותה בגלל מה שהעם שלה עשה לשלו(הוא יהודי להזכירכם). אבל על ניקו אנחנו עוד נרחיב בהמשך השבוע…

הקשר הכי חזק של וורהול היה עם לו ריד. כשני אנשים שלא חושפים יותר מדי רגשות, וורהול בן ה-36 ראה בריד את עצמו הצעיר ורצה להוליך אותו בדרך שהוא עבר. בשביל ריד בן ה-23, וורהול היה תחליף לאמא והאבא שאמנם דאגו לו ואהבו אותו מאוד אבל גם שלחו אותו בעצת הפסיכיאטר לטיפול במכות חשמל, עליו הוא לא סלח להם.

כשוורהול ניסה להבין מה יהיה הדבר הנכון ביותר לעשות עם הלהקה, עלה במוחו רעיון לשלב בין המוזיקה שלהם ליומרות האמנותיות החדשות שלו שנעו מהפרינט אל עבר הקרנה של דימויים על מסכים וסרטים באורך מלא. האירוע שהוא יצר נקרא The Exploding Plastic Inevitable ובו הקרין וורהול סרט בן 70 דקות כשבאותו זמן הלהקה מנגנת את השירים שלה יחד עם תפאורה מיוחדת ותאורה שנבנתה במיוחד לאירוע. בהמשך יתווספו גם רקדנים, שחקנים והקהל יתבקש להשתתף באופן פעיל במיצג.
האירוע היה הצלחה גדולה ואחרי מספר הופעות בניו-יורק הם גם יצאו לטור שלם ברחבי ארצות הברית וקנדה.

כשהוולווט כבר היו מוכנים להקליט את אלבום הבכורה שלהם, הם נתקלו בחומה גבוהה. הם פשוט לא האמינו שחברת תקליטים כלשהי תרצה להסתכן ולהטביע את המוזיקה שלהם על תקליט.
מי שהפך את כל זה לאפשרי היה וורהול שהחליט לא ללכת עם דמואים ביד מחברה לחברה ולהתחנן, אלא קודם להקליט אלבום שלם לבד(אינדי מישהו אמר?) ורק אז לנסות לשווק אותו דרך חברה. וורהול עיצב את עטיפת הבננה המתקלפת האלמותית וקיבל גם קרדיט כמפיק. לו ריד אמר שוורהול לא הפיק שום דבר באלבום אם מסתכלים על זה במובן היבש, אבל שהוא היה המפיק הכי טוב בעולם כי הוא ישב מאחורי הקונסולה ופשוט נתן להם להיות מי שהם.
לבסוף הוא הצליח למכור את האלבום ל-MGM שקנו אותו לדבריהם רק בגלל שוורהול וניקו הופיעו בו. הם לא זיהו שום כשרון בריד הצעיר. מכיוון שהם הוציאו באותה שנה את "פריק אאוט" של זאפה, הם לא יכלו להרשות לעצמם להוציא שני אלבומים "מוזרים" בשנה אחת ודחו אותה לשנה שלאחר מכן.

בזמן שהם חיכו ליציאת האלבום, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בחוף המערבי. בניגוד לאווירה בניו-יורק, בקליפורניה זה היה זמנם של ילדי הפרחים והתגובות לוולווט נעו בין חוסר הבנה לשנאה מוחלטת כלפי מי שמנסים לרמוס את התמימות, השלום והאחווה שהיו בשיאם. באותו זמן וגם בעקבות אותו סיבוב, התחילו ריד ווורהול להסתכסך. ריד טען שהאחרון הוא מנג'ר לא קשוב, לא בפוקוס וחושב בעיקר על עצמו. כשחזרו לתפוח הגדול, היחסים עלו על שרטון גדול אפילו יותר כשריד החל לחשוד שוורהול מקדם את קריירת הסולו של ניקו על גבם. זה היה אז שריד החליט להתנתק סופית מניקו, מהפקטורי ומוורהול עצמו.

האלבום יצא והפך לכשלון גמור וכמעט באותו זמן וורהול נורה, שרד והפך לאדם פרנואיד, עצוב וחיקוי זול של וורהול הנוצץ והאגדי. איך היתה נראית הקריירה של הוולווט בלעדיו? האם האלבום ההוא בכלל היה מוקלט ומופץ? האם וורהול באמת היה צריך את האפיזודה החולפת עם המחתרת?
אני לא יודע אם להם זה השתלם. אני כן בטוח שאנחנו הרווחנו…

 

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=WfmXP4jqQKs]

 

COMMENTS

WORDPRESS: 0
DISQUS: 0