פותחים את השבוע המוקדש ל-"מחתרת הקטיפה" עם שי ופוסט על אחד החברים הכי חדשניים ופוריים של ההרכב הזה…
שי:
אמנם לכל אחד מארבעת אלבומיהם של הוולווט יש צליל ואופי משלו, אך השניים הראשונים בהם נכח ג'ון קייל, שונים באופיים הניסיוני וההרפתקני. ניתן לשמוע זאת בעיבודים או בשירים בהם לקח חלק בכתיבתם, כמו השניים שסוגרים את אלבום הבננה המפורסם. או אפילו בהבדל התהומי בין אלבומם השני פורץ הגבולות WHITE LIGHT/WHITE HEAT לאלבומם השלישי הנושא את שם הלהקה בעל האופי הלירי והנוגה, בו קייל כבר לא היה נוכח.

את הרוח ההרפתקנית שהביא קייל עימו אל ההרכב, ספג למעשה בשנותיו הראשונות בניו יורק, אליה הגיע בשנת 1964, כאשר הצטרף אל חבורת מוסיקאים שנקראה THEATRE OF ETERNAL MUSIC בהנהגת לה-מונטה יאנג. יאנג, אחד מאבות המינימליזם צירף אליו מספר יוצרים שהתעניינו במשנתו, ביניהם גם ג'ון קייל. הם ערכו מספר הקלטות מחתרתיות במהלך השנים 1965-66 אשר לא יצאו לאוויר העולם עד סוף המילניום. לאורך שלושה אלבומים שיצאו תחת השם INSIDE THE DREAM SYNDICAT ומרכזים חלק מהקלטותיו של קייל באותם שנים, ניתן לשמוע אסופה ממסעותיו בארץ הצלילים ה"צורמים" וצלילה עמוקה אל תהומות האוונגרד ובעיקר את ההתנסות שתצמיח את הצליל שמאפיין כמה מהשירים החשובים של הוולווט כמו VENUS IN FURS ו-HEROIN ותוריד את הלהקה אל המחתרת הפוריה של ניו יורק, שנות השישים. בקטע הבא מצטרף אל קייל חבר נוסף מה-THEATRE OF ETERNAL MUSIC ומי שיהיה הגיטריסט של הוולווט, סטרלינג מוריסון. הם מנגנים כאן על דולצימר וגיטרה נטולת פרטים. כמו ברוב המוסיקה המינימליסטית , אין כאן פיתוח משמעותי אלא שינויים קטנים שקורים לאורך היצירה וההתעסקות היא בעיקר במרקם הצלילי ואופיו.
Inside the Dream Syndicate…

 

 
פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0