תומר: כשהייתי בצבא היה לי ולאבא שלי נוהל. בכל פעם שהייתי יוצא הביתה היינו הולכים לסיבוב במרכז העיר ירושלים ועוצרים בשתי תחנות קבועות. האחת – דני ספרים והשנייה – התו השמיני. באותה תקופה יפה עדיין הייתי ילד ומוזיקה ואני היינו ידידים טובים, אבל היא עדיין לא הייתה ה-אחת כמו היום (מצטער בנות). למרות זאת, כשהגענו לרחוב שמאי הידוע דפיקות הלב היו מורגשות וידעתי שאני הולך לזכות בשיחת מבוגרים על מוזיקה.
את ההרכב "Steely Dan" של דונלד פגן ו-וולטר בייקר הכרתי באחת משיחות המבוגרים שהתנהלה סביבי באותה חנות ישנה וטובה. השניים הכירו בניו-יורק ב-67' כאשר דונלד שמע את בייקר מנגן בבית קפה על ההאדסון ולא האמין שבחור לבן מנגן ככה. השניים דיברו קצת, הניצוץ היה באוויר וההרכב החל לרקום עור וגידים למה שיהיה לבסוף אחד ההרכבים הכי מעניינים בעולם המוזיקה.
מאז אותו מפגש אלוהי החלו השניים להסתובב ביחד, לכתוב מוזיקה והתגלו כמה שנים מאוחר יותר כאשר מכרו חלק מההקלטות שלהם במרכז מנהטן. את אלבום הבכורה שלהם הם הוציאו בשנת 72' ומאז ועד תחילת שנות השמונים סיפקו לנו עוד שישה אלבומי אולפן שאין מילה שיכולה להגדיר אותם יותר טוב מאשר מעולים!
זה אותו סגנון מיוחד שמשלב ג'אז, בלוז, רוק, R&B, וקצת פופ מהאזור הלא מלוקק, שגרם ללהקה הזאת להישמע שונה מאחרות לטעמי. למרות שאף פעם לא היוותה חלק מהמיינסטרים, כאשר אלבום חדש של ההרכב עמד לצאת, המאזינים עברו לדום.
http://www.youtube.com/watch?v=ME-mJtoprj8
בין אם זה נכון או לא, אני תמיד משייך את ריבוי הסגנונות והגיוון העצום של הלהקה הזאת לעיר ניו-יורק. המקום שבו הכל מותר ומאות תרבויות שונות מסתובבות יד ביד. "סטילי דן" התפרקו ב-1980 וחזרו לעוד סיבוב ב-1993. במשך הזמן הזה המשיכו חברי הלהקה לעסוק במוזיקה בצורה כזו או אחרת, האלבומים שלהם המשיכו להימכר ולהישמע, וכאשר חזרו לעניינים קיבל אותם הקהל ועולם המוזיקה בחיבוק רחב.
חשבתי שעות על אלבום ספציפי שאני אוהב יותר מהשאר, אבל ויתרתי לבסוף ובינתיים קיבלתי עוד מסע מופלא אל תוך המוזיקה של אחת מהלהקות שבאמת גרמה לי להתאהב.
http://www.youtube.com/watch?v=p5h3HFVpTl8
COMMENTS