1964 המנומנמת משהו

1964 המנומנמת משהו. מאז, ככל שאנחנו מתקדמים עם השנים נדמה שאנחנו נחשפים לתהליך אבולוציוני מרתק: מהפופ המתקתק של ראשית העשור, אל הפולק והפסיכדליה של אמצע שנות ה-60, ומשם להתפוצצות הגדולה של שנת 1970, שנגענו בה השבוע רק על קצה המזלג. אין ספק שהפתעות נוספות מחכות לנו בהמשך העשור המסקרן הזה…

מכאן אנחנו עוברים לשבוע חדש ואיתו לנושא חדש. רבים טוענים שמילות השירים במוזיקה הפופולארית, גם כשהן נשמעות מורכבות, הן לרוב רק תפאורה לסולואי גיטרה ולפעלולי שירה. נדמה שלא תמיד עומד מאחוריהן היגיון כלשהו, ולעתים קרובות זה גם לא ממש מפריע: כי כשרוברט פלנט שר "בייב בייב בייב בייב בייב בייב, אני הולך לעזוב אותך" זה כל כך יפה, מרשים ומענג, עד שלא ממש משנה לנו אם הוא ישיר עוד 100 "בייב" כאלה.
אלא שלאורך השנים היו גם הרבה שירים ואלבומים שמאחוריהם עומדים סיפורים אנושיים שונים ומשונים. בשבוע הזה בקולומבוס נתמקד באותם שירים ואלבומים שיש מאחוריהם סיפורים ששווה לספר: אמיתיים או בדויים, הגיוניים או בלתי סבירים, מורכבים או פשוטים.

השירים של קאנד היט, להקת הבוגי-רוק מקליפורניה שחרכה את הבמות האמריקאיות עם הבלוז החדשני שלה בסוף שנות ה-60, עסקו בדרך כלל בוויסקי ובנשים (כמיטב מסורת הבלוז). אבל הרקע של הלבנים הבורגנים האלה היה קצת שונה מזה של אבות הבלוז האמיתיים, ואחת לכמה זמן יצא שהם שחררו לאוויר העולם שירים מורכבים קצת יותר. דוגמה בולטת לכך היא השיר My Crime מהאלבום Boogie With Canned Heat מ-1968. השיר הוא שיר מחאה שממש שומעים את הכאב של "הדוב" כשהוא שר אותו: כאבו של דור צעיר, שוחר חופש, אהבה וחברותיות, שהממסד השמרני מנסה לתקוע מקלות בגלגלי המהפכה שלו בכל הזדמנות.

השיר מספר את הסיפור האמיתי של המעצר של הלהקה בהופעה בדנבר ב-1967 באשמת אחזקת סמים קלים. הלהקה טענה שהמשטרה השתילה ראיות בזירה, שהם לא עברו על החוק בשום צורה ושהמעצר כולו היה חלק מהתעמרות ממושכת של המשטרה בבעלי המועדון שההופעה התקיימה בו. היתממות של היפים סטלנים או התנהלות מושחתת של שוטרים בזויים? לא ברור. מה שבטוח זה שיצא מזה שיר פצצה…