שי: לא מעט הרכבים משנים את סגנונם במהלך תקופת קיומם. זה יכול לנבוע מתחלופת חברים בהרכב, מניסיון להישאר רלוונטיים או מהרצון הטבעי של אמנים להתפתח ולהתנסות בדברים חדשים. או הכול ביחד. וזה בדיוק מה שקרה לסופט משין ב1970 כאשר עבדו על האלבום השלישי שלהם, בעל השם היצירתי THIRD.

באלבומיהם הראשונים יצרו סופט משין רוק פסיכדלי מהמשובחים שנראו באיים הבריטים בסוף שנות השישים, אבל באלבום הנוכחי הכיוון היה שונה. זה אלבום כפול ובו ארבעה קטעים כשכל אחד מגרד את העשרים דקות. אלטון דין שחבר להרכב לקראת הקלטות האלבום הכניס את כלי הנשיפה ובכלל הטמיע את הג'אז בהרכב. אם מיילס דיוויס משך לכיוון הרוק, הם משכו לכיוון הג'אז. דבר שני, מייק רטלידג' הקלידן ויו הופר הבסיסט (שבעיני הוא בין הבסיסטים הגדולים של כל הזמנים) מאד נמשכו לצמיחה המטאורית של הרוק המתקדם שהתחוללה סביבם (באלבום אפשר לשמוע כמה ריפ-אוף רציניים של קינג קרימזון), ורצו לכתוב מוסיקה יותר רצינית, יותר מורכבת ומאתגרת.

מי שהתנגד לשינויים האלה היה המתופף וזמר ההרכב רוברט וויאט. רוברט, שהוא סוג של פרסונל ג'יזס בשבילי, העדיף להמשיך במסגרת של שירים עם מלודיות צבעוניות ומילים רגישות. ליצור בצורה יותר ספונטנית ולא לבנות מגדלים גבוהים מידי. כשרטלידג' הקלידן שאל אותו מדוע איננו לומד לקרא תווים, ענה לו וויאט: "כדי שלא תוכל להכתיב לי מה לנגן". כזה הוא רוברט שלנו, רוח חופשיה. אולי מידי. בסוף הוא רקד דרך החלון ושבר את הגב, אבל נגיע לזה עוד כמה חודשים. זה לא עזר לרוברט, ולמעשה באלבום הזה יש את המילים האחרונות של סופט משין. מכאן אלה רק צלילים. המילים האחרונות הן השיר MOON IN JUNE שאת חלקו הראשון מבצע רוברט לבדו, שר ומנגן על כל הכלים. השיר נפתח בשאלה של רוברט בה הוא מתחבט בין מה שהוא צריך לעשות לבין מה שהוא רוצה, בהתאם לדילמה אליה נקלע עם השינויים בהרכב שלו. לאחר מכן הוא יוצר מעיין פסיפס של שירים של סופט מאלבומיהם הקודמים לצד קטעים שלא פורסמו בנוסף לחלקים שרוברט כתב למגירה. בהמשך מצטרפים שאר חברי ההרכב לנגינה פרועה עד לסיום המטריד והצורם. מי שירצה לשמוע את השיר במלואו (מומלץ) יוכל למצוא אותו בתגובות. לפניו תוכלו להאזין לכיוון החדש אליו מושך יו הופר הבסיסט בקטע הזה שכתב.

מכאן המשיכו סופט משין להיות בין הרכבי הרוק-ג'אז-פיוזן (כן כן, אין גבולות להגדרות, העשור הזה הולך להיות סלט) המובילים בז'אנר, עם הרכב שחקנים שמתיימר להיות לא עקבי כמעט כמו קינג קרימזון. ריפ-אוף, כבר אמרנו?

 

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0