ברק מסתובב פה על הספינה כבר די הרבה זמן. עכשיו הוא גם כותב לנו פוסט בכורה מצויין על הצד האפל של 1970…
ברק:
מתים על שנת 1970-

כשמפקד החללית אפולו 13 אמר את המשפט המפורסם "houston we have a problem", לא בטוח על איזו בעיה בדיוק הוא דיבר. משהו טכני בחללית? או העובדה שיומיים לפני כן(10 באפריל, 1970) הודיע פול מקרטני באופן רשמי על פירוקם של הביטלס?
כך או כך, ה"בעיה" הייתה בעיה גדולה, הן ברמה האטמוספרית והן ברמה המוסיקלית. הבעיה שיוסטון היה צריך להתמודד עימה לא נגמרה במצב העגום בו אנשי שנות ה-70 נאלצו להתמודד עם הגירושים המכוערים של האבא והאמא של הרוק. בנוסף לכך, הילד החורג,המתמרד והמוקצן ג'ימי הנדריקס החזיר נשמתו לשטן (או לבורא. הוא לא סיפר על העסקה שלו ועם מי היא הייתה, כדי לזכות בכישרון) חמישה חודשים אחר-כך, לאחר שבלע את הקיא של עצמו וגרם לחנק וושטי. חודש אחרי הילד ג'ימי, האחות המופרעת והמתמרדת ג'ניס, גם כן החליטה לטפס במדרגות של גן עדן- ייתכן מגעגועים, ייתכן ממהלך שיווקי חכם הצופה את תחילתו של הטרנד "מועדון 27". היא בכל אופן, לא בקטע של קיא ואת נשמתה הגישה על כפית של כסף עם שאריות של הירואין טהור.

אז מי עוד נטש אותנו לעולם עם התו השמיני? אלפרד ניומן, אותו רובנו לא מכירים אבל את מרבית פסי הקול שלו לתעשייה ההוליוודית כן(תעשו ויקי, יש מלא); סלים הרפו, האיש ואפשר לומר האב-טיפוס המיתולוגי של נגינת הבלוז על מפוחית- הנשיפות ככל הנראה לא עשו חסד עם לבו והוא מת מהתקף לב בגיל צעיר; ואחרון חביב, אלן וילסון המכונה "הינשוף העיוור", מנהיג להקת הבוגי-רוק " Canned Heat" שעד היום מותו נשאר בגדר תעלומה- התאבדות באמצעות מנת יתר או חוסר מקצועיות מיותר(במילים אחרות- מאכזבה או מתאווה). רק על הטרגדיה המסתורית הוא זכה לסרטון.

וכך החלפת הקידומת, הביאה עימה שינויים ותמורות שעתידים לשנות את פני המוסיקה העתידית לבוא. מי יגיד לנו שכל מה שאנחנו צריכים זה אהבה? מי יוכיח לנו שגיטרה זה אחלה תחליף לבחורה? ומי תוכיח לנו שבחורה לא צריכה רק אהבה(ושאפשר סתם להתמזמז)? פשוט מאוד: הבאים בתור. וכך נפתח לו עשור חדש ואנחנו "שוב על השביל" בדרך לזמנים שהביאו לבשלותו של הרוק ולנגזרותיו.

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0