ממש לפני שאנחנו יוצאים לתקלט ב"חזית", מורדי רוקח לכם פוסט קטן וטוב יחד עם אחד השירים הכי יפים שאני מכיר…
מורדי:
פעם, לפני שהיו פלאפונים ואינטרנט, המידע זרם לאט יותר. קצב שיתוף המידע השפיע על מגוון רחב של נושאים, ביניהם פוליטיקה, חברה, השכלה, וכן… גם מוזיקה. הפסיכדליה הגיעה לשיאה בארה"ב בשנות ה-60 המאוחרות, וחבורות של סטלנים והיפים הקימו להקות בכל פינה. אמנם "פטריות אחרי הגשם" זו קלישאה, אבל זה באמת היה המצב. בואו נגיד שאם הייתם מסתובבים ביער ומחפשים מאחורי העלים היה סיכוי של 50/50 שתראו שם או פטריה, או להקה פסיכדלית (עם פטריה מזן מסוים).

בסוף העשור אמנם נשארה לא מעט פסיכדליה, אבל תור הזהב שלה כבר היה מאחוריה ואת מרכז הבמה תפס הרוק הכבד. בצ'ילה לעומת זאת הפסיכדליה רק התחילה להכות שורשים באותה הזמן. הסצינה לא היה מפותחת כמו בארה"ב, אבל גם שם היו חלוצים ששמעו מה מתרחש צפונית מהם ביבשת, והביאו את ההזיות דרומה. אחת הלהקות האלה היתה Aguaturbia שלצד הפסיכדליה האלוהית שחבריה יצרו, גם תיבלו את המעדן בהרבה בלוז. הלהקה לא פעלה הרבה זמן, סך הכל 3 שנים (1968-1970), אבל את 2 האלבומים שהם הוציאו בזמן הזה כדאי מאוד להכיר. הנה שיר מדהים שיצא ב-1970 כחלק מהאלבום Aguaturbia vol2

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0