ערן: לא כל כך נעים לחשוב על זה, אבל המושג "קאבר" טומן בחובו משמעויות קפיטליסטיות מובהקות: של רכוש, של שייכות, של כבוד ושל קרדיט. שהרי אין זה מקובל להתהדר בנוצותיו של אחר, לא כך? עצם ההנחה שאמן משחרר "גרסת כיסוי" מרמזת שהשיר הזה לא שייך לו אלא למישהו אחר וששיר הוא מוצר בעל ערך כלכלי שאפשר וראוי לסחור בו.

ובכן, מתי התחיל בכלל המושג הזה של קרדיט לשיר? האם, מעבר למשמעויות הכלכליות שלו, הוא בכלל חשוב לנו, צרכני המוזיקה? ומעבר לכך, מה זה משנה לנו בכלל מי כתב את השיר, כל עוד המוזיקה "עושה את העבודה" – ומצליחה לרגש, לסקרן, להעציב או לשמח אותנו?

עולם הבלוז השחור והעתיק מציב את השאלות האלה בפני המאזין בצורה ישירה ביותר. כי בבלוז, לפחות בצורתו המקורית, אין דבר כזה "קאבר", בדיוק כמו שאין דבר כזה שלי-שלך. כי לא רק שזה לא באמת משנה מי היה הראשון, אלא שבמקרים רבים המקורות של שירי הבלוז הגדולים בכלל לא ידועים (ואז הקרדיט הוא ל-traditional), או שכל מי שמבצע את השיר תובע לעצמו בעלות זמנית עליו. בכל אופן, להתחקות אחר האבולוציה של שיר בלוז מפורסם נשמע כמו דבר די מרתק לעשות.

אי לכך ובהתאם לזאת, את "שישי ובלוז" הזה נקדיש לאחד מאותם סטנדרטים של בלוז, אלו שזכו לאינספור גרסאות של אינסוף אמנים במשך עשרות רבות של שנים (75 במקרה הזה), כשכל אחד לוקח אותו לכיוון שלו. השיר הזה, אחד המוכרים (והיפים) של הבלוז, הוא שיר שבמקור מיוחס לג'ון לי "סאני בוי" וויליאמסון הראשון. הוא נקרא "בוקר טוב נערת בית ספר" (Good Morning Little Schoolgirl), וכפי שהאזנה למילים שלו יכולה ללמד הוא כל כולו שיר זימה ופנטזיות מיניות במסווה, בתקופה שבה אי אפשר היה לשיר על מין במפורש.

את השיר שחרר במקור וויליאמסון ב-1937 תחת השם Good Morning, School Girl. הוא הצליח מיידית ואפילו נחשב – כמו כל יצירתו של גאון המפוחית וויליאמסון הראשון – לאחת ההשפעות הגדולות על התפתחות הבלוז של שיקגו בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. בתגובות אפשר לשמוע כמה גרסאות נבחרות של השיר, וכן את השיר המקורי. מדהים לראות איך אפשר לקחת את אותו שיר בדיוק לכיוון האקוסטי והחשמלי, האיטי והמהיר, החצוף והשמרני. בכל אופן, המגוון גדול וההנאה מובטחת, אבל לא משנה מה – רק אל תקראו לזה קאבר…
שבת שלום מקולומבוס…

והשיר המקורי:

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0