כנראה שמשהו בשבו

כנראה שמשהו בשבוע הזה נגע לשי שלנו בנקודה מיוחדת ומאיים לגמור לו את הדיו בעט. הרווח כולו שלנו. הנה עוד פוסט מצויין…
שי:
מארק ריבו הוא מסוג האמנים עליהם ניתן לכתוב פוסט בכל שבוע. (אולי חוץ מהשבועיים האחרונים כי הוא לא שחור ולא אישה). הוא גיטריסט, ומגוון הז'אנרים והסגנונות בהם התנסה, שמהם יצירתו הושפעה, או דרכם יצר, רחב ביותר. החל מליווי זמרים כמו טום וויטס ואלביס קוסטלו, דרך תפקידו כגיטריסט הבית של הרכבי האוונגרד של ג'ון זורן, הרכב מוסיקה ג'אז קובני, ביצוע יצירות קלאסיות של המורה שלו פרנס קאסוס, הלחנת מוסיקה לסרטים אילמים של צ'פלין, עיבודים מודרניים ליצירות של ג'ון קייג' והנהגת הרכב Pאנק רוק אלקטרוני בשם CERAMIC DOG ועוד ועוד….
ניתן היה להגדיר אותו כסוג של זיקית שמצליח להתאים את עצמו לכל סיטואציה, אבל הוא איננו מנסה להסתוות. אי אפשר לטעות בצליל היחודי שלו ובסגנון האישי שלו. כשאתם שומעים את ריבו, אתם יודעים שזה הוא. ניתן לשמוע בנגינה שלו כאילו הוא מרבה לנגן צלילים לא נכונים, אבל כמו שת'לוניוס מונק אמר:"אין דבר כזה צלילים לא נכונים".

"DARK WAS THE NIGHT, COLD WAS THE GROUND" היא נעימת בלוז-גוספל שנכתבה ע"י בליינד ווילי ג'ונסון והוקלטה ב1927. זו יצירה כמעט אינסטרומנטלית אותה מנגן ג'ונסון על הגיטרה שלו בעזרת מאחזת סכין ששימשה בתור סלייד, כאשר הוא מהמהם ברקע. היצירה הזו נחשבת לאחת החשובות בהיסטוריה האמריקאית. ב-1977 שוגרה לחלל מעבורת הנושאת עליה את "המיטב" של המין האנושי לצורך מפגשים אקראיים עם צורות חיים חיצוניות, ושם גם תקליט שמכיל 27 יצירות שנבחרו בקפידה לייצג את תרבות בני האנוש. DARK WAS THE NIGHT היא אחת מהן.

אבל נראה שריבו ראה ביצירה הזו משהו מעבר לדרך תיקשור עם חוצנים. זו יצירה שמגיעה עמוק עמוק מבפנים. יצירה מאת אדם עיוור שלא היה לו כלום חוץ מהגיטרה שלו והמוסיקה אותה ניגן. אך עם המעט הזה נגע בכל כך הרבה. והאיר כל כך הרבה אוזניים.
לכן אני מניח שריבו לא היסס לרגע כאשר הוזמן לבצע את הניגון הזה כחלק מפסקול סרטו של וים ונדרס. אני חושב שהוא עשה עבודה מעולה.

תוכלו למצא כאן גם את ההקלטה המקורית של ג'ונסון, זו שמסתובבת שם בחלל ומחכה שמישהו בעל עור ירקרק וזרועות תמנון ילחץ על הפליי.

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0