ערן שלנו לא ממש צ

ערן שלנו לא ממש צריך את שבוע "עבודה שחורה" כדי לכתוב לנו על המוזיקה השחורה והעתיקה של דרום ארצות הברית – הוא ממילא עושה את זה כל שבוע. הנה הוא עם פרק ספיישל של "שישי ובלוז"…

ערן: "פיידמונט", אזור גיאוגרפי במזרח ארצות הברית, הוא מישור רחב כפיים שמשתרע מניו ג'רזי בצפון ועד אלבמה בדרום. משמעותו המילולית, שנלקחה בהשאלה מהשפה הצרפתית, היא "למרגלות ההר": ממזרח לפיידמונט נמצא המישור האטלנטי, ממש לחופי האוקיינוס האטלנטי, וממערב לו משתרעים הרי האפלצ'ים המרשימים.
מובן שלא התכנסנו פה כדי לדבר על גיאוגרפיה, אלא על בלוז, ובהתאם לכך נושא הפוסט של היום הוא לא מחוז פיידמונט הגיאוגרפי וכמות המשקעים הממוצעת בו בעונה, אלא הסגנון המזוהה איתו יותר מכל – ה"פיידמונט בלוז".

לבלוז של אזור פיידמונט, שאופייני למדינות האזור בדגש על הדרומיות שבהן, אמנם יש מקורות קדומים ביותר, אבל את עיקר ההצלחה המסחרית שלו הוא השיג בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. אמנים גדולים כמו בליינד בוי פולר, בליינד ווילי מקטל, בליינד בלייק והכומר גארי דייוויס (גם הוא עיוור, אל תדאגו) היו בין האחראים המרכזיים להצלחה הזו, והמוזיקה מלאת הנשמה שלהם (אין באמת תרגום טוב יותר ל-soulful, אה?) התאפיינה בנגינת גיטרה מורכבת בסגנון ה-fingerpicking, כאשר האגודל מנגן באס כדי לתמוך במנגינה מלודית נעימה לאוזן.

על בליינד ווילי מקטל עוד נספר כאן בהרחבה ב"שישי ובלוז", אבל היום נפנה את הבמה דווקא לאמן עיוור אחר, לא פחות גדול ולא יותר מוכר ממנו: בליינד בוי פולר. פולר נולד בשם פולטון אלן בצפון קרוליינה (חלק מאזור פיידמונט, אלא מה?) ב-1907, והתהלך על פני הכדור הזה רק 34 שנים (תוצאה של חיבה מופרזת לטיפה המרה כמובן). כמו רבים מבני תקופתו, פולר לא נולד עיוור אלא איבד בהדרגה את מאור עיניו בשנות העשרה שלו. למזלו ולמזלנו, פולר הספיק ללמוד גיטרה עוד לפני שאיבד את ראייתו וכל שנשאר לו היה לשפץ ולשכלל את טכניקת הפיידמונט המזהירה ממילא שלו ולהציג אותה לעולם. התוצאה של כל זה היא אסופת שירים מופלאים של אחד מאמני הבלוז הפופולאריים של תקופתו, וכפי שמייד תשמעו, גם אחד הטובים והמהנים שבהם.
שבת שלום מקולומבוס…

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0