תומר בפוסט ראשון

תומר בפוסט ראשון מתוך שניים השבוע על הולדתו של ההיפ הופ…
תומר:
כמו שאמר ידידי המלומד מרדכי לפני כמה ימים, מוזיקת מחאה לא זרה לשחורים בארצות הברית. מתחילת המאה לקחו השחורים כל כלי שיכלו והשתמשו בכל אלמנט מוזיקלי זמין על-מנת להשמיע את קולם. כמי שהתרגלו לחיות בתחתית שרשרת המזון, חיפשו השחורים של אמריקה כל הזדמנות וניצלו כל דבר שיכול לעזור להם להיות קצת פחות עניים. ספורט היא דוגמא מצוינת אבל אנחנו פה לדבר על משהו אחר. מוזיקה.

הפרק הבא בהסטוריה של המוזיקה השחורה הולך להיות כועס יותר, מחאתי יותר והכי חשוב – זמין יותר. להיפ-הופראפ יש אמהות ואבות רבים – ג'אז, בלוז, סול, פאנק, R&B – הסצנה שילבה את כולם ונתנה נפח חדש למה שהולך להשתלט על ארצות הברית וזמן קצר אחר כך על כל העולם כולו. ההיפ-הופ החל אי-שם בשנות השבעים והגיע בעיקר מדרום ברונקס. ובעולם הזה חשוב לדעת – יש משקל כבד למקום שממנו באת.
דרום ברונקס הוא הגטו, העוני, הסמים, הזנות ומה לא, והמוזיקה, שהחלה להיות קצת יותר זמינה נהייתה הגולדן טיקט של המון שחורים צעירים מאותו גיהנום. ברייק-דאנס, די ג'ייס והמון גראפיטי היוו את ההתחלה לסצנה. והסצנה נהפכה לתופעה והתופעה לתרבות.

במהלך שנות השמונים ההיפ-הופ התפתח ותפס עוד תפנית מעניינת – המילים נכנסו לתוך הביט המיוחד שהתקליטנים של הראפ בשנות השבעים יצרו ע"י שילוב של שני תקליטים. אם בשנות השבעים הביט היה האלף בית של הז'אנר, בשנות השמונים המילים נהיו למרכיב החשוב.
בשלב הזה קווינס, ברוקלין, מנהטן והארלם כבר הצטרפו לסצנה, כל אחד מהם יביא איתו את הסאונד שלו, המילים שלו ואת הכעס והתסכול שלו.
כמו שאמרתי בהתחלה, בשלב הזה המוזיקה נהייתה ליותר זמינה – MTV, מגזינים, רדיו בכל בית ועוד איפשרו הגעה מהירה מאוד לכל רחבי ארצות הברית ועוד נערים צעירים ללא עתיד הבינו שדלת נפתחה בשבילם ואת הדלת הזאת הם פרצו ללא מעצורים ובלי להסתכל לאחור למה שיהיה הפרק הבא של אותה תופעה.

היפ-הופ הוא בדיוק כמו שהוא נשמע – מקפיץ, כייפי, מסיבתי וכל מה שעושה פאנן. אבל הצעירים שגדלו חסרי-כל ופאנן זה לא בדיוק ההגדרה לחיים שלהם, החליטו שיש פה משהו שגוי, משהו לא אמיתי. והם שרו על זה, וברגע שאתה מספיק כריזמטי עם כישרון לחרוז חרוזים על הדברים שאף אחד לא רצה לשמוע(סמים, רצח, גטו, קללות, סרסור) אבל קרו לך – האמת הזאת תצא לאור בסופו של דבר. והאמת יצאה ובתקופת הזמן הזאת, לקראת סוף שנות השמונים-תחילת שנות התשעים, ההיפ-הופ הטוב אבל הבעיקר כייפי הפך ונהיה לראפ, אותה מפלצת שמפחידה אנשים לבנים והורסת את הילדים של כולנו.
כל זאת ועוד בפרק הבא ביום שבת….

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0