שבוע נוסף מתקרב לקצו פה על הספינה, והנה ערן עם "שישי ובלוז שלו", מראה לנו שגם כשזה נוגע לבלוז, הנשים רחוקות מלהיות פראייריות…

ערן: מהי קלישאת הבלוז הכי קיצונית שאפשר לדמיין? אפשר לחשוב מצד אחד על כושי זקן, איזה אסיר לשעבר או חקלאי בהווה שניגן 40 שנה בפינת הרחוב עד שמישהו הסכים סוף סוף לגלות אותו ולהקליט לו שני שירים. אם יש לו יותר מ-10 שיניים בפה זה ייחשב לנס; כובע מצחייה לראשו, כרס נחמדת מעטרת את בטנו. לרוב הוא יהיה אנאלפבית ובדרך כלל ממש ממש מגניב.
אפשר מצד שני גם לחשוב על קלישאת הבלוז-רוקר, מבית היוצר של ג'וני ווינטר את סטיבי ריי וון: "ווייט טראש" רזה ומסומם, כובע קאובוי לראשו, גיטרה חשמלית תלויה לו על הצוואר בנונשלנט: מפרט ביד אחת וצוואר-בקבוק משויף, כדי לנגן סלייד, בשנייה.

כשחושבים על שני התיאורים הסטריאוטיפיים להחריד האלה, עושה רושם שהם מכסים פחות או יותר 99% מהאנשים שאי פעם ניגנו בלוז. כי מה לעשות, בני אדם חושבים בקיצורי דרך, וכשחושבים על בלוזיסט הדבר האחרון שעולה לראש הוא אישה. מעבר לזה, בטח שלא על אישה ג'ינג'ית. ומה שבטוח לא חושבים עליו זה ג'ינג'ית שהיא גם כוסית-עולמית… אבל יש אחת, בוני רייט שמה, שעונה בדיוק על המאפיינים האלה, והיא עדיין עושה מוזיקה שלא הייתה מביישת אף שחור ממיסיסיפי או לבן מטקסס.

בוני רייט נולדה בשנת 1949 בקליפורניה, ואל הבלוז נמשכה מהרגע הראשון שבו הרימה גיטרה – בגיל 12. למרות שמבחינה מסחרית היא לא הצליחה בענק עד שהגיע אלבום הלהיט שלה Nick of Time מ-1989, גם בלי מכירות המיליונים שהגיעו בעקבות האלבום רייט הייתה במשך שנים רבות יקירת המבקרים (לשם שינוי הם ידעו על מה הם מדברים במקרה שלה) וחובבי הבלוז. היא אפילו הספיקה בתחילת שנות השבעים להופיע לצד אמנים כמו מיסיסיפי פרד מקדוול והאוולין וולף.

בעולם מוזיקלי מסחרי וסקסיסטי, בו נשים הן בדרך כלל לא הרבה יותר מפרצוף נאה וקול יפה שנועד למכור להמונים, נדמה שלבוני רייט יש גם מזה וגם מזה: מצד אחד את היופי ואת הקול, ומצד שני את המוזיקליות המפעפעת והכובשת, את הרצון להצליח ואת האמירה האמנותית החזקה. היא גם אחת מנגניות הסלייד הגדולות שיש היום (ושהיו אי פעם) באמריקה (אין הרבה דברים יותר כיפיים מלשמוע סולו שלה). ומעבר לזה, ואולי הכי חשוב – כמו שהקישור הבא בוודאי ילמד אתכם – פשוט יש לה את הבלוז. ואולי "יש לה את הבלוז" מספיק כדי לסכם את המוזיקה שלה וכל הפוסט הזה היה בעצם מיותר.
שבת שלום מקולומבוס…

http://www.youtube.com/watch?v=ErCfACTylvc