ערן: כבר מתחילת ד

ערן: כבר מתחילת דרכו המסחרית של הסגנון, אי שם בשנות ה-20, אמני בלוז אהבו להשתמש בדימויים ציוריים כדי להעביר את המסרים שלהם. וזה לא שאלה היו מסרים מורכבים במיוחד – כמעט תמיד מדובר באחד מאותם תסכולים שקשורים לבני/בנות הזוג שלנו ולמרורים שהם מאכילים אותנו בדרך קבע. בלוזיסטים לאורך השנים דימו את עצמם (ואת נשותיהם) לכלבים דרוסים (Black Dog Blues), לתרנגולים חרמנים ועצלנים (Little Red Rooster), לנחשים ערמומיים שמתגנבים (Black Snake Moan), והרשימה נמשכת עוד ועוד.

"אתה עכברוש שחור / יום יבוא ואעלה על עקבותיך / אתה אוכל לי במטבח, ישן לי במיטה ומבלגן לי את הדירה"', שרה (בתרגום חופשי מאוד) פרשס בראיינט, וברור שכמו תמיד בבלוז, לא לעכברוש היא מתכוונת אלא לגבר שאיתה. פרשס בראיינט, שנולדה כפרשס בוסי בג'ורג'יה ב-1942 והלכה לעולמה בינואר האחרון, הייתה אחת מאותן נשים שהיו מספיק חזקות כדי לנזוף, לחנך ואפילו לקלל את הגבר שאיתה: קשוחה, חזקה, עומדת על שלה, ויחד עם זאת רכה ונעימה – ממש כמו הקאנטרי-בלוז המדליק שהיא עשתה.

בראיינט, שנולדה בבית מוזיקלי בג'ורג'יה ב-1942, ניגנה את המוזיקה החמה והמיוחדת שלה במשך עשרות שנים בדרום, אבל לא הקליטה אלבום מסודר עד 2002 (וגם את זה היא לא עשתה באולפן הקלטות מסודר, אלא בסלון ביתם של שני חברים שלה). עכשיו, בכל אופן, היא כבר לא איתנו, אבל אין ספק שזו מצווה גדולה להפיץ את המוזיקה שלה לכל עבר. הנה "עכברוש שחור" מאותו אלבום ב-2002.
יום טוב מקולומבוס…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0