קשה להסביר את העוצמה שבקולה של בילי הולידיי. קול מחוספס שנדמה כאילו הוא על סף שבירת ובכי. זהו קול של זמרת נשמה אמיתית. מונעת מרגשות. קול של אישה שבצעירותה ידעה לא מעט כאב. אישה שנאנסה בגיל 11, עבדה בזנות כשהייתה בת 13 ומצאה את עצמה בכלא כבר בגיל 14. קול של אישה שהאמינה שהשימוש בסמים הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה ושילמה על כך מחיר לא קטן.

קשה להסביר כיצד היא מרטיטה כך את הלב, כאילו ליבך היה מונח בין מיתרי קולה. מי שהושפע ממנה יתקשה להסביר מדוע. מי שעוד לא שמע אותה שרה יתקשה להאמין.

לא הייתה לה שום הכשרה מוסיקלית. היא פשוט אהבה לשיר. צמחה מהמועדונים הצפופים והאפלים של ניו יורק ואומצה ע"י גדולי הג'אז של שנות ה30 ובהמשך גם ע"י חברות התקליטים. בעוד זמרות אחרות כמו אלה פיצג'רלד הושפעו מהביבופ ופיתחו את סגנון הסקט(דו-בי-דו-פה-וואה-וואה-טיקי-בום-בום שכזה) ,הלכה הולידיי בדרכי הבלוז. בוררת את המילים שיצאו מגרונה, נמשכת אחר הרגשות שנרקמו בה בעוד התזמורת מנגנת או הפסנתרן המסתורי מאחור מלווה אותה.

אולי לא צריך להסביר את העוצמה שבקולה של בילי הולידיי. אולי צריך פשוט להקשיב לה.

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0