שי:
אני מניח שאם היה עלי לתת כותרת לפוסט הזה היא הייתה "המתים חיים בטרם עת". ואני מניח שאני קצת חוטא כשאני כותב בשבוע כזה על סיד בארט, אבל בוא נגיד שאם בגיל 29 כותבים עליך אלבום בשם "WISH YOU WERE HERE" סביר להניח שאתה מת בטרם עת.

אפשר להגיד שהטעות הכי גדולה של סיד היא שהוא לא נפטר בעשור השלישי לחייו, אלא התעקש להמשיך בגסיסתו האיטית עד גיל 60(ממש נס פח השמן), אבל אני חושב שזה הנושא העיקרי שעומד מאחורי השבוע הזה: האי צדק .
אוטיס רדינג מת בהתרסקות מטוס, דווין אולמן בתאונת אופנוע, קולטריין מסרטן, מאיר אריאל מקרצייה וג'קו פסטוריוס חטף מכות מדורמן. כולם מתו מוות לא הוגן(אולי חוץ מג'קו). כולם מתו בטרם עת. אבל אתה, סיד, חיית יותר מידי.

אז הקמת את אחת הלהקות הכי גדולות של כל הזמנים. אז מה! אפילו הם זרקו אותך. מזל שגילמור עוד איכשהוא נשאר בסביבה לעזור לך להקליט את השאריות שלך(ורוברט וואייט יחד עם יו הופר ומייק רטליג'. SOFT MACHINE, לעזאזל!!!)
לא! אתה המשכת לחיות(אם אפשר לקרוא לזה לחיות) ובזבזת כישרון אדיר של יוצר, חוזה, צייר, אסיר, נשפן ואמן.
למרות שבאיזשהו מקום, אני מאמין שזה לא יכל להסתדר אחרת.
אז תרשה רק לשם המעט הגינות שחסרה בעולמנו, להרוג אותך בטרם עת.
סלח לי.
אבל באמת,
אני מקווה שלפחות בגיהנום אתה מכוון את הגיטרה.