סיימנו שבוע שבו ניסינו להביא לכם את הניסיונות היותר אהובים עלינו לחבר בין השירה הכתובה לזו המושרת. אנחנו מקווים שנהניתם ואולי אפילו גיליתם דבר חדש או שניים.

והשבוע, אנחנו חוזרים לנושא שעסקנו בו בראשיתו של המסע הזה של קולומבוס והצוות ואפילו לא גירדנו אז את קצה הקרחון, שבוע מתים בטרם עת.
יש אינספור מוזיקאים מוכשרים שלא הספיקו לתת לנו מספיק ממה שהם ידעו לעשות כל כך טוב עקב שהייה קצרה מדי על הכדור, כל אחד וסיבת המוות שלו. השבוע אנחנו נביא לכם את המוזיקה של כמה מאלה שאנחנו מצטערים במיוחד על שהלכו מאיתנו בטרם עת.

ונפתח עם דניס ווילסון, מי שבתחילה נחשב כחבר להקה הכי פחות מוכשר של "נערי החוף" וככל שהתקדמו השנים הפך לכותב שירים ומלחין מחונן.
הוא הספיק להקליט רק אלבום סולו אחד, בשנת 1977, אבל אותו אלבום הפך להיות אחד היפים של התקופה. אסופת שירים בוגרים מלאים בצבע ויצירתיות. ממש לפני שניגש להקליט את האלבום השני שלו הוא טבע בתאונת צלילה קרוב לביתו שבקליפורניה והוא רק בן 39.
כנראה שזה רק סימבולי שלאחד השירים הכי יפים מתוך האלבום הזה קוראים "שלום חבר"…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0