קח שירים, ואל תקר

קח שירים, ואל תקרא
עשה אלימות בספר הזה:
ירק עליו, מעך אותו
בעט אותו, צבוט אותו.

זרוק את הספר הזה לים
לראות אם הוא יודע לשחות.
שים אותו על אש הגז
לראות אם הוא עמיד באש.
מסמר אותו, נסר אותו
לראות אם יש לו התנגדות.

הספר הזה הוא סמרטוט של נייר
ואותיות כמו זבובים, ואילו אתה
סמרטוט בשר, אוכל עפר וזב דמים,
בוהה עליו נים ולא נים.

מאיר ויזלטיר

בשנת 1992 הוציאה כנסיית השכל את אלבומה הראשון "דברים בלחש". האלבום כמעט לא נמכר ורק בודדים גילו אותו בזמן אמת. החבורה משדרות, נישאת על תור הזהב של המוזיקה הישראלית של שנות ה-90, הצליחה להתיך יחדיו השפעות של גל חדש מסוף שנות ה-80, רוק בריטי מהורהר ואת הצליל של הבית ושל בית הוריהם. למרות ההשפעות מרחוק, הם יצרו בתוך בועה, מחוץ לתל אביביות המגניבה של להקות אחרות, עוד סיבה לתוצר הגולמי והמקורי שהם הוציאו תחת ידיהם.

אני גיליתי את האלבום הזה באיחור אבל כשכבר שמתי אוזן על היצירה הזאת, היא הייתה לי אור גדול, משהו שאתה מרגיש שמדבר בשפה שלך אפילו בלי שהכרתם כמו שצריך. שירים כמו "השיר מהגן", "דברים בלחש" ו"רעפים" הם בית ספר למוזיקה ישראלית אמיצה ומלאת כנות.

שנתיים אח"כ, למרות המכירות הדלות של האלבום הראשון, הכנסייה מקבלים אור ירוק מהד ארצי ומהמפיק חיים שמש לצאת למסע בעקבות השפעה אחרת- השירה העברית.
הם מוציאים את "קח שירים", אלבום של שבעה שירים בלבד, שירי משוררים. הוא כולל שירים של רחל, יהודה עמיחי, מאיר ויזלטיר, נתן זך ושמעון אדף שגם הוא יליד שדרות, מוזיקאי בעברו והיום נחשב לאחד המשוררים הצעירים הטובים שיש לנו.

האלבום הזה יצא במהדורת ספר מהודרת מעוטר בצילומים של רונן ללנה ב-500 עותקים בלבד. הוא נמכר כל כך לאט שעשר שנים אח"כ עוד היו עותקים למצוא בחנויות הדיסקים. היום הוא נחשב פריט לאספנים של מוזיקה ישראלית. למזלי, הצלחתי בזמן אמת לשים יד על אחד.

חוץ מהעטיפה המושקעת, האלבום הזה מכיל מוזיקה נהדרת. משהו בניתוח האותנטי שעושים חבר'ה צעירים משדרות לשירה הכתובה של השמנה והסלתה של משוררי הארץ טומן בחובו כח אדיר. השירים שנבחרו הם לא קלים לעיכול. העיבודים הם כוחניים גם כשמשתרר לו שקט מסביב, השירה הצועקת של יורם חזן אף פעם לא פגעה כל כך עמוק בתוך הנפש והלחנים של רן אלמליח עושים כבוד ליצירה אבל לא מתחנפים אליה.

מבחינתי, האלבום הזה הוא כור ההיתוך האמיתי, זה שלא מוריד ראש, זה שמנסה דרך הליבה של הקיום שלנו פה לחפש תשובות. לקרוא תיגר על מה שמקובל. וכשהוא מוצא אותן, ליצור שאלות חדשות, רלוונטיות יותר לדור הזה…