לפני כמה ימים חגגו בגלי צה"ל את יום התקליט(באיחור קל של חודשיים) ובמשך 13 שעות ניגנו רק תקליטים. בכל שעה שני שדרנים עם התקליטים האהובים עליהם. באחת השעות להן האזנתי ישבו יחד שרון מולדבי ואליוט. כמובן שהיה שם דיאלוג נוסטלגי ומעניין, אבל הסיבה שאני מספר לכם את כל זה היא שפתאום מולדבי הניח על הפטיפון את "בציר טוב" של אילן וירצברג ושמעון גלבץ. ברגע שהסתיים השיר "פתיחה", אליוט כבר התחילה לזמזם את השיר הבא- "כשבאתי לקחת אותה מהעננים". בשבילי זה היה רגע קסום שהוא זכר לימים בהם הקשבת לתקליט שלם וידעת בו כל צליל ונשיפה.

האלבום הזה, שכולו משיריה של יונה וולך הגדולה הוא מבחינתי ציון דרך ואחד האלבומים הגדולים שנעשו במוזיקה הישראלית.
המילים של וולך, הנביאה הגדולה והמיוסרת של השירה העברית מקבלים מעטפת מוזיקלית מושלמת, כזו שלא צריך להזיז אפילו במילימטר. יש פה חשיפה וכנות שכבר אי אפשר למצוא היום.
מצחיק לגלות שהאלבום הזה נתקל בקשיים רבים בדרך להפצתו והיה צריך דחיפה גדולה מאנשי תקשורת בשביל לראות את אור היום.

למרות שהטקסטים לא תמיד מובנים לך, למרות שהם משנים את משמעותם עם כל האזנה ואולי דווקא בגלל זה, בכל פעם שאני מאזין לאלבום הזה, הוא ממלא אותי באנרגיות גדולות, פותח את תת ההכרה כמו מניפה…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0