פותחים את שבוע המשוררים שלנו עם תומר ועם משורר מזן אחר לגמרי…
תומר:
מכירים את זה שאתם עסוקים בשלכם, ואז משום מקום מתנגן משהו, משהו שגורם לכם לעזוב הכל ורק להאזין? קרה לי. ולא פעם אחת, וכל פעם מיוחדת כמו הקודמת אבל לפעמים יש את אלה שמסרבים לעזוב. אלה שחוזרים אליהם כל הזמן.

גיל סקוט הרון הוא ללא ספק מהמועדפים. מודה, לפני האלבום "I'm New Here" לא כל כך הכרתי את המשורר, מוזיקאי, סופר, פעיל חברתי והמון סיבות לכאב הראש של הממשל האמריקאי. אבל כמו אהבה ממבט ראשון, ככה תפסו אותי כל שניה באלבום שנמשך רק 28 דקות. גיל סקוט הרון נולד ביום השקר 1949 לאמא זמרת אופרה, כך שאפשר להבין מאיפה הגיעה התשוקה והכישרון, ולאבא ג'מייקאני די מגניב שעונה לשם, כמה מפתיע – גיל סקוט, שהיה שחקן כדורגל, והנה מידע לא מועיל – השחקן השחור הראשון ששיחק במדי סלטיק הסקוטית.

גיל סקוט ג'וניור החל את דרכו המוזיקלית עוד בשנות השישים המאוחרות, אז עוד היה סטודנט מרשים ואחד השחורים היחידים במפעל ה"יוקרתי" שנקרא אוניברסיטה. הרון החל לכתוב שירה שעסקה בעיקר בבעיות השחורים בארצות הברית, העוני הבלתי נסבל, החברה הקפיטליסטית ובעיקר עניין הגזענות שעד היום מורגש באמריקה ותכלס, ברוב העולם.

השנים חולפות ועוברות וגיל סקוט מתקדם איתם, אלבום ראשון ב- 1970(יחד עם השירים The Revolution Will Not Be Televised שהוא עד היום אחד משירי המחאה האייקונים ביותר ו- Whitey On The Moon שלועג לממשל שמוציא מיליונים כדי לשלוח את האדם לירח אך מתעלם מהעוני הגדול בשכונות השחורות) שם אותו כנושא הבשורה, המנהיג שבעזרת מילים יכול לשלהב כל קהל. בין אם המוזיקה היא ג'אז, סול, היפ-הופ, פאנק או כל דבר שעשה בחייו, המילים היו לפני הכל. וכך גם באלבום האחרון, אלבום שיצא שנה לפני מותו ואחרי 16 שנות שתיקה ארוכות בהן הוא "בילה" בכלא אחרי הרשעות הקשורות בהתמכרות הקשה שלו לסמים.

בין סגנון מוזיקאלי כזה או אחר, גיל סקוט מפליג עם המילים שפעם מספרות על סבתו, פעם על ניו-יורק ואפילו על השטן – כמיטב המסורת. לא קל לשיר שירה, ולא פלא שהמון מן המשוררים ישארו על מדפי הספרים, אבל הרון לא תכנן להשאר רק על מדף הספרים. המילים שלו צריכות להשמע ומי יכול לעשות זאת טוב ממנו? גם בגילו המופלג(61 כאשר יצא האלבום) יודע הרון לפגוע במטרה. למרות שקולו קצת עייף ומחוספס – המסר בהחלט עובר. ביטים חזקים פה, גיטרה אקוסטית שם, פסנתר ותופים מלווים את המילים לאורך כל האלבום ומשמשים כרקע בלבד, פה המילים זה מה שחשוב.

גיל סקוט הרון נפטר שנה לאחר יציאת האלבום עקב סיבוכים בריאותיים אותם גופו סחב כבר כמה שנים קודם, אך חותמו על המוזיקה בכלל והמוזיקה השחורה בפרט הוא עצום ולכו תדעו, אולי הדור הבא יהיה חכם מקודמו וגם השירים של גיל סקוט הרון יכנסו לספרי הלימוד. כולי תקווה.

 

פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0