האמת, אנחנו אשמים שזרקנו את מורדי שלנו אל תוך שבוע כזה של סיפורים אמיתיים בלי השגחה. התוצאה היא כמובן בלתי נמנעת: מורדי ללא ספק 'בא ברע'…

מורדי:
התמודדות עם רוצחים היא דבר לא קל. הנטייה היא לחפש את אי-השפיות, השיגעון, או הטראומות שהניעו בן-אדם לרצוח בלי טיפת חמלה. בדרך הזו קל יותר להתמודד: יש אותנו – האנשים השפויים והנורמטיביים שמנהלים חיי שגרה, ויש אותם – המטורפים שרוצחים, אונסים, ומשחקים את אלוהים בלי מצפון.
הדרך הפחות פשוטה היא להסתכל להם ישר בעיניים ולראות שם צרכים אנושיים בסיסיים שהשתבשו בצורה מחרידה.
כשמייקל גירה מה-Swans עשה זאת, הוא הצליח להטריד את המעריצים שלו בהרכבת שיר אפל מאוד, כזה שמתאר בתשוקה עזה כמיהה לחום ואהבה שמושגים דרך בשר ועור מת. או במילים אחרות – כזה שמתאר את דניס נילסן.

דניס נילסן, הומוסקסואל מוצהר היה בן 38 כשהתוודה בפני משטרת לונדון על רציחתם של 15 בחורים צעירים בין השנים 78-83.
לחוקרים הוא גילה שנהג לחנוק את קורבנותיו עם עניבה בעודם ישנים.
"פעם היו לי הרבה עניבות, עכשיו לא נשארה לי אפילו אחת", כך אמר לחוקרים. אין מה להגיד, לאיש יש הומור.
אל נילסן הם הגיעו לאחר ששרברב מקומי הגיע לפתוח סתימה ברחוב ומצא שהגורם לה היו פיסות בשר. הוא מיד קרא למשטרה שהגיעה לתשאל את נילסן בנוגע לעניין. כשהם עלו אליו הביתה התחוור להם מיד שמשהו לא כשורה התרחש שם. ריח חריף של בשר רקוב היכה באפם.
למזלם של החוקרים נילסן שיתף איתם פעולה בצורה מלאה, ובקור רוח מקפיא תיאר באוזניהם את הרציחות. למרות התיאור של הדרך בה חנק אותם, הטביע, שכב עם הגופות, וכשהיה צורך פרס אותן לחתיכות בעזרת כישורי הקצבות שרכש בצבא, ההלם האמיתי הגיע ממה שדניס נהג לעשות לאחר הרציחות. הוא סיפר להם שנהג לקלח את הבחורים שרצח ולהלביש אותם כדי שייראו רגיל עד כמה שאפשר, ואז הניח אותם על הספה בסלון מול הטלוויזיה. אין מילים לתאר השמחה שחש כשחזר הביתה ומצא שהבחור לא הלך לשום מקום. הוא עדיין אצלו בבית, "רואה" טלוויזיה. לאחר מכן היה אוכל איתו ארוחת ערב ומספר לו על היום שעבר עליו בעבודה.

גירה בחר לשיר את Killing For Company בגוף ראשון, מהזוית של נילסן. וכך, "במבט מפנים" הוא מגולל את הרצון של נילסן לאהוב, ליהנות מחברה ובעצם לחיות בזוגיות רגילה.
השיר לקוח מתוך The Great Annihilator, אלבום שיצא בשנת 95', קצת לפני שההרכב יצא למנוחה שהסתיימה לפני שנים ספורות, וכמו האלבום כולו, גם השיר הזה בנוי על רפיטטיביות כבדה, מהפנטת ועוכרת שלווה, כזו שרק ה-Swans יודעים לייצר.

I couldn't stop myself
I knew I'd do it again
But I could heal myself,
If I could feel your skin
And if I comprehend this moment
I know we'll live again
And if I heal your wound
We will make love again
And now we're slipping through this millenium
We should feel sorry for the people
Can I kiss your skin?
And there's hunger in the desert.
And missiles in the sky
And every soul is interwoven
Before the wrong or right
I know we'll live again
Though it's just a feeling
I know we'll never end
I'll keep you company

והנה ראיון עם דניס נילסן:

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0