ערן: היה זה בשעות

ערן: היה זה בשעות הבוקר של יום ה-9 בפברואר, 1963, במלון אמרסון שבעיר בולטימור. וויליאם זנצינגר, בן עשירים מפונק והבעלים של חווה לגידול טבק במדינת מרילנד, שתה כמה משקאות יותר מדי. כשהאלכוהול נכנס למחזור הדם ועלה לו לראש, הוא השתגע והתחיל לתקוף בחמת זעם שלושה מעובדי המלון שנקרו בדרכו.

אחת מאותם שלושה עובדים הייתה עובדת בשם האטי קרול. קרול הייתה הניגוד המוחלט של אותו זנצינגר: הוא היה צעיר (24) והיא מבוגרת (51); הוא היה בן טובים עשיר, והיא אישה קשת יום, אם ל-10 ילדים; הוא שתיין והולל, והיא אשת עבודה שמנסה לפרנס את משפחתה בדוחק רב; וחשוב לא פחות: הוא היה לבן והיא שחורה. ממכת המקל של זנצינגר נהרגה קרול עוד באותו יום.

השיר The Lonesome Death of Hattie Carroll יצא באלבומו השלישי של בוב דילן, "הזמנים משתנים", ב-1964. המשורר בשיר זועם על הגזענות הפושה בחברה האמריקאית (בולטימור באותה תקופה עדיין הייתה מופרדת גזעית), אבל יותר מזה על היחס הלא-שוויוני שמעניקה מערכת המשפט האמריקאית לבעלי אמצעים לעומת פשוטי העם: גזר דינו של זנצינגר, כמו שמצוין בסוף השיר, היה 6 חודשים בכלא בלבד. ואין כמו בוב דילן כדי לספר את הסיפור הזה בדרך הציורית ומעוררת ההזדהות ביותר, ולהזכיר לנו לא לעשות פילוסופיה מכל דבר: צדק, בסופו של דבר, הוא דבר די פשוט.

לילה טוב מקולומבוס…

פוסט הבא
פוסט קודם

תגובות

וורדפרס: 0
DISQUS: 0